אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא פעיל

יצאתי לחקור את עצמי, אשוב עוד 5 שנים
לפני חודשיים. שלישי, 24 בספטמבר 2019, בשעה 15:11

יש כזה דבר פטיש לחליפות? עזבו את בגדי העור, הלטקס, השחור והמשעמם. חליפה זה השיט. 

אני רק רואה גבר בחליפה טובה כזו, חולצה מעומלנת היטב, מכנס מגוהץ ללא רבב, עניבה מתאימה, ואני מיד מתבלבלת, משכלת רגליים ומצחקקת בעצבנות בתקווה שלא יבחין בחוסר הנוחות שלי, בעמדת הנחיתות שהוא שם אותי בה, במפיץ הריח שהוא הכוס הנוטף שלי.

לא משנה איך הגבר נראה חיצונית - אם הוא יפה או מכוער, גבוה או נמוך, בעל שיער שופע או קרחת מרהיבה, רזה או שמן - ברגע שילבש חליפה הוא הארווי ספקטר, טוני סופרנו, רוברט דאוני ג'וניור וסטיב מקווין בעיני. רמת סקסאפיל מעל 9000. זה גם לא תמיד ברור אם הוא דום או סאב, וגם לא אכפת לי, פשוט בא לי ללטף את החזה שלו מתחת לחליפה. דום טוב לא צריך חליפה, אלא הוא משתמש בה כאביזר להגברת האפקט שלו, וסאב טוב מתחבא מאחורי חליפה ומתפלל שבדיי ג'וב שלו לא יגלו מה מסתתר מאחוריה. זה הגבר עושה את החליפה, ולא להפך. היא רק מדגישה כמה הוא גבר ולא ילד, כמה כח יש לו, עם הכתפיים הישרות שלו, והבד היקר, והעובדה שנתפרה למידותיו.

תזכיר לי שוב אם אתה משקיע, עורך דין, רואה חשבון, או סתם איש עסקים? אני יודעת שאני אמורה להקשיב לך, אבל כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה הרצון שלי למשוך אותך מהעניבה למטה, שתסתובב על שש ברחבי המשרד שלך כי תמיד רציתי סוס פוני. הו לא, אני ממש מתחצפת עכשיו אה? לא התכוונתי:) או שכן? מה תעשה לי כעונש? תמשיך לעבוד בזמן שאתה חונק אותי עם הזין שלך, מתחת לשולחן? תכופף אותי על השולחן שלך ותזיין אותי חזק, בלי לטרוח להתפשט אפילו? תשים את העניבה מעבר לכתף כדי שלא תפריע לך, תרים את החצאית שלי, תזיז את החוטיני שלי הצידה ופשוט תיקח אותי בכח? תזהר שלא אכתים לך את כל המסמכים החשובים על השולחן שלך, ניכר שאתה איש חשוב עם כח וסמכות והשפעה, כי אתה לבוש בחליפה.

אתה אומר את שמי ואני מתעשתת, נבוכה מאיבוד הריכוז. 'על מה דיברנו? דיבידנדים? שווי שוק? סורי, לא עקבתי. תורי להציג?' אני מסמיקה. אתה מחייך ומלטף את העניבה שלך בעודך נשען אלי. אני עוקבת במבטי אחרי ידך ושתי השניות האלו נדמות כנצח. 'מה יש', אתה לוחש באוזני, 'לא ישנת טוב בלילה?' אתה קורץ. 'לא ישנתי בכלל' אני מחייכת, קמה ומסתובבת סביב השולחן כדי לתת את הפרזנטציה שלי. 

לפני חודשיים. חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 08:53

אני אוהבת להסתובב ברחבי העיר הגדולה מפיצה ריח מסובב ראשים. בין אם דחפתי לעצמי אצבעות לפני העבודה, או אם זר מסוקס, מאפיר, שנון ותפוס דחף לי אצבעות בפארק ואז ניגב אותן על פניי, ובין אם התאפקתי והייתי ילדה טובה אבל מחשבות זימה התגנבו לראשי ותחתוני נספגו עד כדי אי נוחות, אני נהנית מתגובת הסובבים אותי לרמזים לייחום שלי. זה קורה לי כשאני רואה גבר חתיך מנגן על בס, או חטיאר עולה על האופנוע שלו, או אישה שכותבת קוד בריכוז עילאי, או כשהשמיים כחולים בחוץ, כחול עמוק כזה. הרוב סביבי לא מודעים למקור הריח אבל בבירור הוא עושה להם משהו. נהג המונית, המוכר בקיוסק, השומר בבניין, הבוס שלי. לעיתים רחוקות אני מזהה צייד מנוסה, נחיריו מתרחבים ועיניו נוצצות כשקולט מה הארומה שאני מפיצה. החלק הקדמוני של מוחו מתעורר והזין שלו עומד, נלחץ אל מכנס ג'ינס צמוד מדי. אני מסמיקה ומובכת ומסדרת את השיער כהתעסקות מסיחת דעת אבל גם מחזיקה קשר עין מספיק ארוך כדי שיבין שראיתי שהוא הריח. ועכשיו שנינו יודעים, ולא יקרה כלום לעולם, כי לגשת למישהי ולהתחיל איתה עם "וואו איזה ריח מדהים נודף לך מהכוס" יגרום לך לקבל סטירה, ולא אחת מהסוג הטוב, אז נותר לנו לפנטז הדדית במבטים, ללקק שפתיים, לחייך (אני במבוכה, אתה ברעב ושעשוע) ולאונן על זה בלילה בחושך לבד. אני אנסה לשטוף ידיים ולהחליף מצעים ולהדליק קטורת, אבל הריח עדיין שם. הוא בא מתוכי, מהמקומות הכי אפלים בנשמתי, והוא מושך את חלאת המין האנושי, בדיוק כמו שאני אוהבת. 

לפני 3 חודשים. רביעי, 4 בספטמבר 2019, בשעה 22:31

תחנך, תלמד, תרחיב את אופקיי. אני ילדה שלא יודעת כלום עדיין, לוח חלק, טאבולה ראסה, תעצב אותי לפי רצונך. תחרוט על לוח לבי את ראשי תיבותיך, תשאיר בי סימנים, ולא דצך עדש באחב, תעשה בי שפטים. תשרטט לי צלקות, תקשור אותי ותסובב אותי עד שאאבד הכרה. תמשש, תמעך, תמחץ, תמשוך, תנשוך, תנסוך בטחון.
אהיה לך איזה חפץ שתחפוץ.
אהיה איזו דמות שתעלה בדמיונך האפל, איזה חלום שתתאווה לו. אלבש מה שתגיד, אציית מיד, ביראה ובכבוד אמלא אחר מוצא פיך.
עם חבלים, שוט, מרית מטבח. עם היד שלך בלבד. בחצר, במרפסת, בקולנוע הנטוש. במיטה שלך. אני אוהבת במות ואני אוהבת פרטיות. מהשיער, מהפטמות או מהזרת של הרגל, תוביל אותי בדרך שאתה רוצה שאלך בה.
תביך אותי, תשפיל נפשי לעפר, תוריד אותי למקום אליו אני שייכת, למעמקי השאול. תשאל את השאלות הקשות ואל תבהל מהתשובות. תחטט בפצעיי, תגחך מעליבותי, תיקח את השליטה לידיך החסונות.
תחקור את גופי, תמולל את נשמתי.
אכיל את העלטה שלך, את מלוא כובד המשקל שאתה נושא, לזמן קצר אספוג עבורך מעט מן הכאב שלך. אכיל את הצד הפראי, החייתי, השטני שלך, המתועב והמטונף. זה שלא מקבל הרבה מקום בחייך. אקבל בברכה כל זוועה שתציע לי.
כי אני שלך, לרשותך ולשירותך.
אבל רק לעכשיו.
מחר אהיה של אחר, ומחרתיים של אחרת. אני זונה קיבוצית, שייכת לכולם אבל לאף אחד אין בעלות עלי. כלבה משוטטת. חובבת קולרים חד פעמיים. טובי המאלפים ניסו אך קשה לביית אותי. אל תראה זאת כאתגר, אל תתגרה מהמילים המתוקות, מדובר באזהרה.

מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר
מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ
תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ
שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ
שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ:

לפני 3 חודשים. חמישי, 29 באוגוסט 2019, בשעה 17:10

"אפשר שתקשור אותי מעץ? ואני אתנדנד כמו פרפר בתוך גולם, וארגיש את הרוח ועיניים של בליינים אחרים במסיבה?"

"כן קטנה"

"ואפשר גם בדרך לעצור בבית נטוש ושתקשור אותי לקורה שיכולה להתפרק ואני אלחץ ואפחד?"

"ממהממ. אני קורא פה מיילים, טוב חמודה?"

"ואפשר גם שבדרך חזרה תכניס אותי קשורה לבגאז'?"

"יאפ. לא להפריע לאבא עכשיו בבקשה"

"ואפשר שבעצירה לתדלוק תקשור אותי למשאבת הדלק ככה שעוד נהגים יאלצו להשתמש בי?"

"מה שתרצי מאמי"

"ואפשר גם שתקשור אותי לאגזוז של הרכב ותסע מהר?"

"בטח. רגע, מה?! מה יש לך? את לא רואה שאני עובד? את רוצה צומי? תביאי את הפה המעצבן הזה שלך, אני צריך להתרכז. בואי תמצצי לי ותקבלי צומי מהזין של אבא. כמה רעש את עושה. הנה, יופי, כשהפה שלך מלא את שותקת יפה. את יפה כשאת שותקת, וכשאת צייתנית, וכשאת לא מבלבלת לי בשכל על לאן אני אקשור אותך. אני אקשור אותך איפה שבא לי, מתי שבא לי, לאן שבא לי, לאיזו מטרה שארצה, ואין לך סיי בעניין. הו, את יפה כשאת בוכה. יופי קטנה. כלבה טובה."

לפני 3 חודשים. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 00:08

כח העל שלי לאחרונה בלתי ניתן לריסון. אני מתהלכת על פני כדור הארץ ומנסה להעמיד פנים שאני אחת האדם, בחורה פשוטה ורגילה, אבל יש בני אנוש שקשה לשטות בהם, וההצגה קשה לי. זה לא בא לי טבעי. אני מיוחמת ומריחים את זה עלי מקילומטרים רבים.
אף פעם לא הבנתי למה קוראים לזה לקבל זין. אני רואה זין, אני בוחרת את הזין שאני רוצה ואני לוקחת זין, לא מקבלת. הטרף התורן לא נותן לי מתנה מטוב ליבו אותה אני מקבלת, אני צדה אותו ומפילה אותו במלכודת דבש. הוא מקבל ממני את השליטה, אוטונומיה עלי, אבל לכל אורך הדרך ברור לי מי באמת שולט בסיטואציה.
בעודי קשורה, עם כיסוי עיניים וגאג, רוב חושיי מנוטרלים, אני מגחכת וקצת ריר נוזל לי במורד הסנטר. טאח! אני חוטפת סטירה מצלצלת לפנים ואני לא מפסיקה. מה כל כך מצחיק אתה שואל? אילו הייתי יכולה לענות הייתי אומרת שזה משעשע שאני תלויה באוויר מעליך אבל עדיין שולטת מלמטה.
תקרא לי שפחת המין שלך, תמשוך לי בשיער, תסטור לי, תסמן אותי, תצלק אותי, תחנוק אותי, תשפיל אותי, תקלר אותי, תעשה לי את כל הדברים שאני אוהבת, תן לי קצת מהאופל בנשמתך ובתמורה אתן לך להשחית את הטוהר שהוא אני, לבזות את האלוהות שבי, או שאתן לך לגמור לי על הפנים, מה שתעדיף.
אני מוכרת את אשליית השליטה, כמו קוסמת, אני משכנעת את הצופה כי הוא רואה הכל ואין לי מה להסתיר, כאשר בפועל יש לי מידור פנימי בחדרי הלב ויש פינות מוחבאות עם מראות ותחתיות כפולות כך שלא יראה לעולם. אפילו אני לא יודעת מה מסתתר שם.
תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם

לפני 3 חודשים. ראשון, 11 באוגוסט 2019, בשעה 10:01

מותר לאכול כוס אבל בשיעור כזין

לפני 3 חודשים. שבת, 10 באוגוסט 2019, בשעה 20:58

שכחתי לשאול אם מותר לאכול כוס בצום. שואלת בשביל חברה...

לפני 3 חודשים. שבת, 10 באוגוסט 2019, בשעה 19:55

לקח לי המון זמן לגלות את כוחות העל שלי.

יש לי כמה וכמה, אבל רק אחד מהם שימושי באותה מידה שהוא הרסני. זהו כח שיכול לבנות אותי ולהחריב אחרים בדרך, או להעמיד אותי בסכנות חיים ממשיות. 

לא ידעתי עליו בגיל 8, כשלראשונה צעדתי הביתה מבית הספר אחרי שפספסתי את ההסעה, וקיבלתי הצעה לטרמפ ממבוגר חביב וחייכני שחש כי הכח הזה חבוי בפנים. סירבתי כי חונכתי היטב. 

לא ידעתי עליו בגיל 12, כשסולקתי לנצח מזריקת הסוכריות בעזרת הגברים בבית הכנסת בגלל הכח הנוראי הזה שמסתתר אצלי. אני זוכרת את העלבון הצורב, את מבטי הקנאה באחי שזכה לשבת ליד אבא, בעוד אני נאלצת להציץ עליהם בחטף דרך וילון תחרה. האשמתי את היצר הרע, השדים שלי, השטן, את כולם חוץ מאת אלוהים ורבניו שקבעו מספר שרירותי זה להפרדה בין גברים ונשים. אפילו לא התחלתי להתפתח עדיין וכבר נאלצתי לשבת עם הנשים, הנחותות והדחויות, הרחק ממוקד ההתרחשויות המעניין בתפילה.

לא ידעתי עליו בגיל 15, בהתפלפלויות עם הרב שלי, מנהל האולפנה, שהתעקש בשיחות שלנו שהדלת תשאר פתוחה לרווחה בגלל שהוא חשש מהכח הזה שלי, ובזמנו לא הבנתי למה, ומה הביג דיל. המשכנו כך שנה, הוא מביא הוכחות לקיום האל וניסיו הגלויים, בעוד אני מביאה לו פרשנויות סותרות לפסוקים, מתעמקת בדרש והולכת לאיבוד בפרדס. לאחר שנה הכריז כי אני מקרה אבוד ואין לנו סיבה להתווכח יותר, וכי אם אפיץ את משנתי בקרב חברותיי הוא יאלץ לסלק אותי. הוא קנה את שתיקתי בעד הבטחה שלא ישוחח עם הוריי, וכך התחלתי את חיי הכפולים.

התחלתי להרגיש את כח העל הזה מתעורר אצלי בערך בגיל 17, כשהתחלתי לכתוב בכלוב, מקיאה על הדף פיקסלים מטונפים, מחשבות איומות, פנטזיות אסורות, צ'אטים עם זרים על פילוסופיה, פסיכולוגיה של הדת ומחשבות זימה. באותה תקופה חשבתי שהכח שלי וירטואלי בלבד, הייתי מוצפת בהצעות מגונות, ולמדתי שכל אישה עוברת את התהליך הזה פה, או בכל אתר היכרות אחר. למדתי על כלכלת ביקוש והיצע ועל שמירה על עצמי. החלטתי לשחק ולהנות וירטואלית, כי לא היה לי אומץ אשכרה לצאת מגבולות המסך ולפגוש סוטים (וטוב שכך).

בגיל 18 כשנחלצתי מהתופת ויצאתי מהבית, התוודעתי לראשונה להבלחות קצרות של כח העל שלי, בטעות. הבנתי שאני יכולה לגרום לגברים (ולפעמים לנשים) לתת לי דברים, כמו תשומת לב, או טובות, או דברי ערך, ללא שום מאמץ מצידי. לא היה בזה משום סחר חליפין, בני אנוש (בעיקר גברים אך גם נשים) שיוועו לפירורי תשומת לב ממני ואני שמחתי להעניק אותה, בתמימות רבה של ילדה צעירה שרק מגלה את כוחה. עדיין שמרתי על עצמי ולא התרועעתי בלילות עם טיפוסים מפוקפקים, שבויה בקונספט המיושן של סרט דיסני בו אפגוש את האחד ורק הוא יזכה לראות אותי במערומיי ולטעום את מלוא כוחי.

לפני שנתיים, בגיל 25, האשלייה התנפצה, לצערי ולשמחתי. לצערי, כי כמה תום ורוך ותקווה היו בה. כיסופים לטהרה, לטוב, לחום. לאהבה. לשמחתי, כי הרגשתי שיכולתי להתחיל להשתמש בכח העל שלי במלוא הדרתו, להוציא את השדים שלי לשחק ולרקד. הרצון לאהבה התחלף ברצון להנאה והדוניזם, הרצון לחום הפך לרצון לחום גוף ושריפה של שוט על בשרי. המבוכה והאשמה על שחרור המיניות שלי הם פרטנרים קבועים בחיי, אך איני מסוגלת שלא לשחרר אותה. זה טבוע בנו. "מותר האדם מן הבהמה - אין, כי הכל הבל" אמר קהלת.

ואז... ואז גיליתי דבר נורא. התברר לי שכח העל הזה שלי מסוכן להחריד, והגילוי היה לי קשה מנשוא. הבנתי שאני יכולה להשתמש במיניות שלי כדי להשיג כל דבר שרק ארצה - תשומת לב, קידום בעבודה, כסף, נכסים - הכל אפשרי. החיים הם בופה ואני רק צריכה לשחק נכון את המשחק כדי לטעום כל מה שארצה. אבל מה המחיר? אני עלולה להשאיר שובל גופות אדם, לבבות מנופצים, נהרות דם ברחוב, ולאבד את עצמי. מי אני אם לא אשיג את מטרותיי לבד אלא בניצול אחרים? ברמיסה שלהם? מה יקרה לי ולנשמתי אם אעשה זאת? התחבטתי עם התהיות עוד כמה שנים, שומרת על הכח שלי מוצנע ומרוסן.

בידיעה מלאה שיש לי את כח העל שמניע את העולם, החלטתי להצליח קודם כל לבד, ולהשתמש בכח רק כשלא יוצא לי מזה כלום מלבד הנאה של אותו הרגע. מיידיות, לחיות בעכשיו ובשנייה הזו, לשכוח מהעתיד. הכח מאופסן בתיבת פנדורה שנפתחת לעיתים נדירות מאוד, בהן הגוף שולט בנשמה, ששמחה להתמסר ולנוח קצת מייסורי המצפון ומהמאבק בשדים. דוד המלך, שאני קרויה על שם סבתא רבתא שלו, כבר אמר "כל כבודה בת מלך פנימה".

היום אני מסתובבת בעולם בו אני כבר מודעת לכח שלי, אבל בחרתי להצניע אותו ולשמור עליו בסוד. לפעמים אני פוגשת עוד אנשים ששמים לב אליו ומחליפה איתם חיוך ממזרי שאומר "אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת". אני ממשיכה לטעום מהבופה אבל רק מה שממש ממש ממש בא לי, עובדת קשה במסלולים המקובלים כדי להצליח. אדם חכם אמר לי שאיני מודעת למלוא העוצמה של הכח שלי, ולמען האמת, אני חוששת מהעוצמה הזו ולא מעוניינת להרגיש אותה. מעדיפה להשאר באפלה.

אני עדיין משועשעת ונהנית מהמחשבה שמאוד קל לי לגרום לזין של גבר לעמוד, להפוך קשה כמו אבן, והידיעה שזה בדיוק הזמן שהגבר שמחובר לזין הזה הכי רך וניתן להשפעה היא מסוכנת. בדיוק בגלל זה אני נמשכת לבני זונות מניאקים לא פנויים, שלא שמים עלי, כי הם נדירים ובלתי מושגים. כשהמרדף והציד נגמר ואני כן מצליחה להכנס להם למכנסיים הריגוש מעיף אותי לגבהים אחרים. מטרף הפכתי לציידת, זאב בעור של כבש. אל תטעו כשתראו את עיני העגל שלי, או את הקול הילדותי שלי, או את הבקשות שלי להיות צעצוע - זה ניצחון עבורי, לא השפלה. אתם יכולים לנסות לביית, לרסן, לרדד אותי, אבל את הכל אני אוהבת ורוצה. הכיבוש מרגש ומסעיר וברגע שאשבע אעבור לטרף הבא. אחח, איך שאני אוהבת בופה, כמעט כמו שאני אוהבת לשלם על עצמי בבופה, עם כסף שהרווחתי בעבודה קשה ומתגמלת.

חלק ניכר מהמשיכה לשליטה והענקה של כח ואוטונומיה על הגוף שלי לאדם אחר, אפילו לזמן קצוב וחד פעמי, קשורה לכח הזה. סוג של ריסון במודע שלו, השתקה שלו. הנה, באת למישהו שישתמש בך כראות עיניו, אין לך בחירה או השפעה עליו או על מה יעשה, הוא התחיל איתך והשליטה אצלו. מצד שני, אם אני בחרתי עם מי לשחק ומה גבולות המשחק, האם אני נשלטת או שולטת? האם הוא שחקן ואני הבמאית? בכלל בחיים, האם יש לנו בחירה חופשית או שאלוהים (אם הוא קיים) כבר הכתיב הכל ואנחנו פיונים בלוח השחמט שלו? בסשן, בו השולט הוא אלוהים, אבל הנשלטת הכתיבה תנאים וחוקים במסגרת חוזה שהוא התנ"ך, מי שולט על מי, מי המציא את מי, מי מעניק למי? האחד לא קיים ללא האחר בסימביוזה אירונית.

לעיתים נדירות אני פוגשת אדם עם כח על זהה, אבל הוא לא מרסן את שלו אלא מפגין בו בכל הדרו, משתמש בו בעוצמה ובגאווה, ואני נאלמת דום. לרוב הוא גם חסין לכח שלי משום מה. אני מאבדת את עצמי כשהשדים האפלים שלנו מתאימים ומצליחים לנגן ולרקוד ביחד, בהרמוניה מושלמת. הוא משחק ים-יבשה עם הגבולות שלי, יוצר עבורי תהו ובהו, מבלבל ומסעיר ומכעיס ואני מפקירה את נשמתי בידיו להשחתה כראות עיניו וכרצונו. וירא אלוהים כי טוב.

מצד שני ייתכן שאני חיה בסרט ופשוט רואה יותר מדי "לוציפר". התחלתי לדמיין את פניו בסשן, כי אחרי 3 שעות עם כיסוי עיניים חייבים לדמיין פנים מחוברות לגוף, ואמאלה איזה חתיך הוא.

לפני 4 חודשים. שלישי, 6 באוגוסט 2019, בשעה 17:07

הוא הבוס שלי.

"תארזי תיק לשבוע, אני לוקח אותך לכנס AI השנתי בלונדון כי את עושה גרפים ומודלים הרבה יותר יפה ממני, ואת הכי בכירה בצוות. אם תתנהגי יפה ולא תחפרי למשקיעים על פמיניזם ואתיקה בתחום אני גם אצ'פר אותך בהפתעה", קרץ וצחק. 

לא הייתה לי תשובה שנונה ועוקצנית מרוב הלם. מה. לעזאזל. קרה. עכשיו.

מאיפה צצה הנחמדות הזו אחרי שנתיים שהוא רודה ומצליף בי? כמובן שהדחיפה שלו קידמה אותי מקצועית אבל לא פעם ולא פעמיים ייחלתי למילת בטחון, לרמוז לו שהוא דוחק אותי לגבולות שלי, לבקש לנוח קצת.

אני עבד של הסיסטם, שפחה של הקורפרט, מצייתת ועושה כל מה שאומרים לי. לפעמים אני קצת שולטת מלמטה, כי קשה לרסן את הדמיון שלי, ואני מלמדת אותו לנהל אותי בערמומיות ובלי שידע. קובעת לנו אג'נדה לפגישות ומסכמת אותן כמו שאני רוצה ומשנה מעט דברים שלא הסכמתי איתו לגבי הדרך בה הדברים צריכים להעשות. לרוב הוא זורם איתי, ולעיתים רחוקות עולה על המניפולציות האלו ומתעקש שאעבוד בדיוק כמו שהוא רוצה ואז אני מוותרת ומתמסרת כולי.

בפגישות עם סי לבל או משקיעים אני חיית המחמד שלו, הוא מבקש מודל כזה או אחר ואני מבצעת מיד. לפעמים כמעט נפלט לי "כן אדוני" מרוב שהוא חמור סבר בפגישות הללו, דורש בטון עמוק ללא חיוך. שם אני לא מעיזה להתחצף או להתבדח, שם אני מחביאה את הבראט הפנימית ומשמשת כצעצוע מושלם, הוא הרי מנסה להרשים אנשים ואני לא רוצה להרוס הכל. יש לי אינטרס שהוא יצליח, הצלחה שלו זו הצלחה שלי. וגם יש לי אופציות אז האקזיט הקרוב ייטיב איתי כלכלית, לא שחסר לי כסף אבל זה יכול להיות נחמד מאוד. 

זו לא פעם ראשונה שאנחנו בחו"ל ביחד. בפעם הקודמת, באל איי המדהימה, יצאתי ביום החופשי היחיד שהיה למועדון שחברה המליצה עליו והוא תפס אותי כשניסיתי להתגנב החוצה מחדר המלון בבגדים שחורים (קוד לבוש סקסי עור פטיש ציצים בחוץ גרביונים). מיותר לציין שהוא היה בשוק.

בקיצור, המלצות למקום קינקי בלונדון? מתאמנת להגיד Yes Sir במבטא אנגלי מעכשיו;)

לפני 4 חודשים. חמישי, 1 באוגוסט 2019, בשעה 12:31

יש בבניין בעבודה כל יום חמישי דוכנים. השבוע יש דוכן ספרי ילדים וציוד חזרה ללימודים. 

אני מחכה לחברה ובינתיים מסתכלת על הספרים. 

בחור חתיך מבוגר בחליפה מחייך אלי וצוחק, "אין מצב שיש לך ילדים, את צעירה מדי" 
אני מגחכת. "לא, אין לי, אני סתם צדה אבות"