מנהל יקר
אמנם אתה השולט ב90% מזמני, אבל לא בצורה שהייתי רוצה. אתה מספר לי על משימה חדשה שאתה רוצה שאבצע, ואני מסתכלת על שפתיך וחושבת כמה נחמד היה לשבת לך על הפנים, אולי זה ישתיק אותך לקצת. כמה אתה אוהב לקשקש, זה משהו.
לפעמים אני צריכה להחזיק בכח את היד שלי ולשבת עליה שלא לתפוס לך את הירך בזמן ישיבת הנהלה כשאנחנו יושבים יחד.
כל ערב שאני נשארת עד מאוחר, זה לא כדי לעבוד קשה כמו שאתה חושב, זה בשביל לפנטז ולחלום בהקיץ ולקוות שמשהו יקרה.
אתה מסרסר בי, משאיל אותי למחלקות אחרות בחברה, שאעזור, שאעשה סדר, כשכל מה שאני רוצה זה עוד זמן איתך. לבד. על ארבע. עם גאג בפה.
לא משנה, ברור שלא יקרה כלום כי אין כלום, זה חד צדדי לחלוטין וזה עוד יותר מטריף אותי. הצחוקים שלנו לא גורמים לך אפילו לא לקראש קטן? הממים שאנחנו חולקים?
הכי מעצבן זה שכולם מעריצים אותך. יודעים שאתה מנכ״ל החברה בפועל, גם אם זה לא הטייטל שלך. אני מקנאת בעובדת החדשה שמקבלת זמן יקר לבד איתך. האובססיה הזו יום אחד תצא משליטה… ועד אז אמשיך לקבל בונוסים וקידומים בדרך הישנה והטובה - אשכרה לבצע את העבודה כמו שצריך.
