שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נולד בכלוב

אני כותרת משנה
לפני 20 שנים. 15 באוגוסט 2004 בשעה 14:10

ילד קטן שאל אותי היום באוטובוס אם יש יש לי מטבע של עשרה שקלים
לפרוט כסף לכרטיס האוטובוס חשבתי
"כדי שיהיה לי מה לאכול" הביט בי במשפט שכבר נראה מהוקצע
אז אולי חסרים לו דמי כיס לראות סרט
ואולי באמת הגענו למצב כזה
כשהחדשות נעמדות מול הפנים שלך
וזה באמת הופך מהמצב הכלכלי לבנדם
בנדם קטן
שבמקום ההורים שלו הייתי מת מבושה
או מרעב
מה שבא קודם
אני איפשהו תמיד מאמין שתמיד יש ברירה
אני אישית לא הייתי קונה לא בגדים, ובטח לא מותרות כמו טלויזיה או כבלים
לפני שהייתי מקבץ נדבות
אבל מה אני יודע
אני עוד ילד שמעולם לא היה ממש חסר לו שום דבר
ובכלל
לך תריב עם חיה קטנה שמנסה לשרוד

לפני 20 שנים. 11 באוגוסט 2004 בשעה 18:53

ישנה דרך אותה אדם עליו לצעוד בעצמו
ללא רעשי רקע עצות והנאות של רגע
להתערטל ולא לברוח יותר
עד שגילה עצמו
ואומר הנה אני
בוא נצעד יחד בשלווה
דבר לא יזיזנו
משחקי הילדות תמו
עכשיו חיים

דרך צלחה

לפני 20 שנים. 9 באוגוסט 2004 בשעה 22:43

יש איזו תזוזה
מנסה לשבור תקרת זכוכית תודעתית
להיטיב עם השירים לפחות
רגע של השלמה עם פרידה
מההכול
עוד מעט מתחילים החיים
בין אם תרצה או לא תרצה

זוהי שירת הברבור
שלמה ומלאה אוחזת בעצב מחויך
וחופש ואוויר מתפשטים בראשך
לא עוד לחיצת השריר הקשוח
על המקום הכאב

הכול הבל הבלים

ובא שקט לעולם








הלילה תישן שנת תינוק מתוקה

לפני 20 שנים. 5 באוגוסט 2004 בשעה 10:36

הייתי רוצה להיות ראוי
להיות זה המחבק את כל הזקוקים לחיבוק
ובעולמנו יש כל כך הרבה כאלה
ולתת
להציל את כל הזקוקים להצלה
גברים ונשים

בלי לרצות דבר בחזרה
אבל באמת

לפני 20 שנים. 4 באוגוסט 2004 בשעה 14:41

יהושע\מתנדנד ונופל

שיר אהבה נכתב בפתק בתוך הלב השבור
עוד לא יודע שקט כואב עכשיו מאוד
רוצה לכתוב עוד את הכל להוציא
כשאת לא איתי כבר כמה שנים,
נראה שאני נשארתי איתך
ידעתי שאני רגיש,
לא ידעתי שעד כדי כך

מחפש נחמה במילה
מוצא קצת שקט והקלה,
ואת בקרוב תהי כלה
הדרך שבה אני מרגיש את זה נראית מגוכחת
לא הגיוני לקחת אהבה ולמה זה כל כך כבד שזה
חוזר אלי
כאילו אומר לי תתמודד
ואני לא יודע מה לעשות

מתנדנד ונופל
מתנדנד ונופל
מתנדנד ונופל
מתנדנד ונופל

כל כך רוצה לחבק,
כל כך רוצה אהבה לתת,
ויש בי המון
בלי סוף שרוצה לברוח,
אלייך לברוח,
בזרועותייך לשכוח
ונראה לי שאותך אף פעם לא אמצא,
לא בגלל שאת לא נמצאת
בגלל שאני מפחד לצאת,
מה עושים מה
זה כמה שנים ואני עדיין תקוע
סגרתי את הכל, לא השארתי חריץ לאור להיכנס
את האש כיביתי,
את התשוקה רימיתי...רימיתי

מתנדנד ונופל
מתנדנד ונופל
מתנדנד ונופל
מתנדנד ונופל

כשאת תבואי אותך אקבל
תהיי לי כמו נר בערפל ולך אקרא אהובה
חלום, חלום...

לפני 20 שנים. 4 באוגוסט 2004 בשעה 11:35

לפני 20 שנים. 4 באוגוסט 2004 בשעה 9:42

angels/robbie williams

I sit and wait
Does an angel contemplate my fate
And do they know
The places where we go
When we’re grey and old
’cos I have been told
That salvation lets their wings unfold
So when I’m lying in my bed
Thoughts running through my head
And I feel the love is dead
I’m loving angels instead

And through it all she offers me protection
A lot of love and affection
Whether I’m right or wrong
And down the waterfall
Wherever it may take me
I know that life won’t break me
When I come to call she won’t forsake me
I’m loving angels instead

When I’m feeling weak
And my pain walks down a one way street
I look above
And I know I’ll always be blessed with love
And as the feeling grows
She breathes flesh to my bones
And when love is dead
I’m loving angels instead

And through it all she offers me protection
A lot of love and affection
Whether I’m right or wrong
And down the waterfall
Wherever it may take me
I know that life won’t break me
When I come to call she won’t forsake me
I’m loving angels instead

And through it all she offers me protection
A lot of love and affection
Whether I’m right or wrong
And down the waterfall
Wherever it may take me
I know that life won’t break me
When I come to call she won’t forsake me
I’m loving angels instead

לפני 20 שנים. 1 באוגוסט 2004 בשעה 18:45

הלילה אכרות תשוקתי
הגדם ידמם מספר שניות
ויחדל
אחסום אותך בכל מובן
מובן?
ידיעתי שוב התאמתה
לא תקבלי זכות הראשונים
זה יהיה השיר האחרון שתקבלי
שקט
את כל מאווייך הייתי מגשים
והרבה מעבר
עולמות שלא תוכלי לדמיין
אך שוב נשלטת בידי טיפשות תשוקתך
ומפה הצעד הבא הוא אל עבר
תהום קרה
ריק
ושקט

לפני 20 שנים. 1 באוגוסט 2004 בשעה 10:25

במקום לבנות עירי המפוארת
זימנתי אלי מרחבי תבל את הארכיאולוגים המהוללים ביותר

דעו את עברכם
כך אומרים
אבל שוכחים להתריע
מפני
הפיכתו להווה ועתיד

חפור אחפור חפרתי
עד שבשכבות הריק
נבנו בנינים מעוקלים א-סימטריים בעליל
יופיים המסתורי המלחשש טמון בכיעורם

גבולות שאולי לא היו צריכים להפרץ
נותצו
אשאיר הבושה והפחד לטף
אבנה בי האדם העליון
מכיל-כל
עוטף-כל
יודע-כל
סולל נתיבי נוירוניו
סוחף עצמו ודיסייפליו אל הקצוות
המולידים צאצאים עצומים
תני לי ואמשוך בחוזקה בקצוות המפוצלים

ולא אזיק לאיש
!
!
!

לפני 20 שנים. 1 באוגוסט 2004 בשעה 10:11

ימולאו שיריה של מאיה בוסקילה במהות לאלתר!