|
|
|
עיני ננעלות על שלך
גוזל נשמתך
תמונה מתפוצצת בראשי
גלימותיי שחורות
ידי מאומצות אדירים
צעקת הכוח מציפה הסביבה
ברק לבן המחבר בינינו וזורם אלי
לא מתוך בחירה שלך
לא ארצה לקבלה מידייך
יורק אני על מוסכמות הקהילה המתחסדות
עם זאת חוזק תודעתי במציאות
בעת הזו דוחה אותה בשעט נשמה, אל רצונותיי
אם תהיי חכמה
תעמידי פני נבזזת
ותעמידי
נגמר, יולי
עוד לפני שהחל
לא ארגיש עוד את חום יולי
לא אשחה עוד במימי הים עם החיה האינטיליגנטית ביותר
כך אומרים
לפעמים היא הטיפשה בעולם
בדיוק כמוני
התקוות סוידו בשכבה המוכרת של האדישות
מתו\לא מתו
הרצונות
תקוות ההמשך
בלילה אחד
היו צריכות להקרע, להתפוצץ להתנפץ
שלשלאות שמשון הקירח
באור גדול לבן מבניק של אהבה ותשוקה
מצד המורה
על התשלום אין לי מושג
סומך על עצמי
אך האקדח הונח במערכה הראשונה
וכמו שידעתי מההתחלה
ירה את כדורי השקט המייסרים שלו
שנעים בתנועות בתודעתי
נחים
ושבים
ושם הם חוגגים
מטיחים את כוס הבירה שלהם בזאת של חיידקי תודעתי
ברית דומים
אוסף את רווחי הזעומים, קם ועוזב
חודש חדש מתחיל
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1636&blog_id=6944
יפה קוראת ספר על ספסל
ת"א
קיץ בהמולת הרחוב
ארלוזרוב פינת וויצמן
מביט בועתה
במבט לאחור ניצוץ סוריאליזם
חוצה כביש
מעטה קשוח
מבט מהלך לכיוונה
האפשר ש נזרק אל תהום הנשייה של חיי
במימדים אחרים זה קורה
את \ מוש בן ארי
ואת, איך שאת יודעת אותי
את, איך שאת נוגעת בי
את, איך שאת אוהבת אותי, את
ואת, איך שאת מכילה חולשתי
איך שאת קשובה לליבי, את
איך שאת אוחזת ידי
את כמה שיותר גבוה
כמה שיותר לנגוע
כמה שיותר בך
כמה שיותר גבוה
את, איך שאת לוקחת אותי
את, איך שבלילות לצידי, את
איך שאת לומדת אותי, את
ואת, איך שבצחוקך שמחתי
את, איך בדמעתך כאבי, את
את, איך בהיותך היותי
את כמה שיותר גבוה
כמה שיותר לנגוע
כמה שיותר בך
כמה שיותר גבוה
מתי?
האם?
לכתוב פוסט שמח מתישהו
וכמה שרוע קטנטן מכוון, ויסורי מצפון גדולים ילווני בדרכים החדשות
בסוף יבוא רע גדול לא מכוון
והתנצלות קטנטנה פצפונת
וזהו
מתעופפות להן בלי להסתכל אחורה
ערימות של עטיפות של הבטחות מזהמות את מקום רבצן עד לפני רגע
והפעם היא הבטיחה הכול
מה שבאמת תמיד ייחלתי לו
להשקותי בתמיסת החיים
וללמדני אותם דברים קדומים
ורק שורה
טיפה קטנה של כעס
עם כל המילים שנאמרו
וההבטחות
רק שורה
השליח הגיע כשישנתי ובידו רק שורה
מגיע לי יותר
ידע האחראי עלינו
שמגיע לי יותר
מתארגן, מזליף מחכה
מיכאל(ה)
ושוב טלפון שלא אומר כלום
ושוב אותה אנחת רווחה מטומטמת
והחלקה אל הבוץ החמים
והפעםבאמת התאמצתי
לבשתי מחלצותיי ועשיתי הכול
כמעט הכול
בתחום הסביר
אולי קצת פחות
ומיד חזרה לאדישות המלטפת
כרגיל כלום לא קורה לא מורגש
ועוד חלק נפטר טרם עת
ועוד פרידה לפני פגישה
לפני שמשהו החל
ואולי לא
אולי הפעם נסיבות מצדיקות
ובכל זאת
משהו מת
עוד מקום שנכנע למוות האדיש ונפרד מהילד עם העיניים הנוצצות המתרחק
כמו כוויה דרגה שלישית
אין ניצולים
ואם זה הפיך
ואם זה לא הפיך האם זה רציני
הרופאים רק ידעו בחיבור הגדול
איש מת (אף) לא מהלך
בינתיים עדיין
מחכה לתשובות
לנגיסת התפוח
לנדרים שיופרו
לתינוק שלא נולד
לאם שלא שרדה את זה
סרטן
לתאונה שקרתה
לאומרת הן לסקס
האם נשמתה הקיאה אותה הלילה
יש כמה זמרים ולהקות שלדעתילא קיבלו את ההערכה המגיעה להם ונשכחו מהר מדי.
שניים שעולים לי כרגע בראש הם רפי פרסקי (דווקא ראיתי אותו לא מזמן באחד מאולפני ליגת האלופות בחלטורה קטנה, ומה אני אכיד לכם... הפנים כבר לא אותן פנים - ממש אדם שונה לגנרי, כמו אלחנן טננבאום לפני ואחרי, והקול... על זה בכלל עצוב לי לדבר - יש דברים שעדיף שישארו בגדר נוסטלגייה), כן כן זה ששר מליון דולררררר ומופע הארנבות של ד"ר קספר.
למה אני מתחפש פעמיים ביום אחד לעוגיפלצת אתם שואלים?! (שאלה מצוינת דרך אגב)
ובכן בכל פעם מחדש אני מבין כמה אני אוהב מוזיקה וכמה היא יכולה לעצב ולמשוך את הרגשות שלי החוצה.
לפעמים כשאני עם אוזניות תקועות בתוך האוזן עם כפתור הווליום מסובב עד לקצה המחריש אני מרגיש כמעט בלתי מנוצח.
ד"ר קספר עשו "רעש" טוב, מהסוג שחסר היום.
והשיר הבא מתאר קצת את גיל ההתבגרות שאני עדיין עובר והרגשות והמקומות המנטליים שעוברים עלי - במיוחד היום כשהשמיעו אותו בסלגלייג.
תראו אותי\מופע הארנבות של ד"ר קספר
תראו אותי
אני שמח סתם פתאום
תראו אותי
הכל נראה לי יפה היום
כמו חלום
סתם פתאום
אני הבנתי שלא אהיה
כל מה שרציתי אולי דומה
אבל לא איכפת לי יותר
כל מה שהיה אני לא זוכר
הכל עובר ונראה לי סתם פתאום.
תראו אותי
אני שמח סתם פתאום
תראו אותי
הכל נראה לי יפה היום
כמו חלום
סתם פתאום
אני הבנתי אני רוצה
כל מה שהייתי אחד כזה
שלא איכפת לו יותר
כל מה שהיה אני לא זוכר
הכל עובר ונראה לי סתם פתאום
תראו אותי
אני שמח סתם פתאום
תראו אותי
הכל נראה לי יפה היום
כמו חלום
סתם פתאום
(וסליחה רפי פרסקי, לא התכוונתי לפגוע, היו לך שירים נפלאים)
הידעת?
מסטיק בזוקה עולה בימינו 50 אגורות (אני זוכר שהוא עלה 10 אגורות)
ילד עם חולצת גולף שמכסה עד הפה: "מעניין למה קוראים להיפופוטם היפופוטם"
ילד שמן וקירח עם שערה בודדת על פדחתו: "אולי מכייון שהוא נראה כזה"
(מתוך BAZOOKA JOE וחבורתו מס' 20)
הידעת?
הזיקית היא החיה היחידה המסוגלת להזיז כל עין בנפרד, ולהסתכל בו-בזמן לשני כיוונים שונים!
שני ילדים הולכים ברחוב, אוכלים ארטיק שוקולד שמחים עד לב השמים, אחד מחזיק חצי שקל מהעודף, מטונפת בנוזל שוקולד ארטיקי
ילד או ילדה קטנ\ה עם שיער בלונדיני (בגילאים האלה קשה לדעת לפעמים)
סתם הולך\ת ברחוב לבד
נערה יושבת כמה כיסאות לידי באוטובוס
פותח שקית צ'יפס בטעם מקסיקני חריף
(לשאולותה אם רוצה גם?)
רוצה לפתוח איתם בשיחה
לשעשע אותם
להצחיקותם
אבל זה לא ראוי
ילד גדול כמוני
מדבר עם צוציקים
יום אחד
כשאני אהייה גדול
באמת לא יהייה אכפת לי מה כולם חושבים
