לפני 20 שנים. 10 ביולי 2004 בשעה 21:12
זה מרגיש הכי עצוב ביקום
עד שנזכר שיש כאלה שהרוויחו את הזכות לכאוב יותר
ואז במראה מופיע ילד מפונק
נראה כאילו אין מוצא מהדרך הכחולה הזאת
כי מעגלית היא
ובדרכים מקבילות יש אנשים מחייכים
אבל איך עוברים לשם?
לקחתי חופשה מהחיים
מרגיש רק יתר תשישות
יש פה משהו בבית הזה שמדביק אותי למקום
זרוק את הגוזל מהקן
אפילו שכנפיו שבורות
זרוק בלי לחשוב
שקט הוא רפש
ואין כבר יותר גרוע מהשקט הזה
שמעולם לא היה שקט
רק תמונות ומשפטים מהדהדים
חיצי ביקורת עם דם קרוש
וטרי הבא ללחוץ ידו בשמחה ואחווה
הצטרפו למסיבה ידידי
הלילה עוד צעיר
כמה שירים אפשר לכתוב על אותו רגש
לטחון אותו דק דק
עד שכלום לא נשאר
ואז עוד יום של שגרה מנוונת