החיים החדשים שלי

נגמר..

לא חשבתי שכך זה יהיה
היו לנו שלושה חודשים מדהימים

תקופה קצרה - אבל כמעט חיים שלמים
עם התחלה, אמצע וגם סוף

לא תמיד יכולתי להביע כאן
מה עובר עליי
איך בתוך כל הקושי שנחת עליי
היית האור
הקול המתוק
התבונה שגורמת לי להרגיש ילד, בעונג
המילים שהופכות למציאות
המציאות שנדמית לחלום

אבל זמן להקיץ
העתיד שלנו כנראה נפרד

אני יודע
שמי שבסוף ייבחר
יקבל מישהי יותר ממושלמת
אמיתית וגם מיתולוגית

ואני,
שמח שנפל בחלקי ליהנות מהטוב הזה
אפילו אם זה רק לזמן קצר

תודה בייבי,
להתראות





תודה גם למקום הזה (כלומר האנשים שכאן)
במשך תקופה הרגשתי כאן בבית
היום אני מוצא את עצמי דואג לבית אחר
בניגוד למקובל כאן - אני לא מוחק כלום
די אוהב את מה שיצא, גם אם זה כבר לא בדיוק אני
אולי יום אחד אחזור

כשלוחצים מספיק פעמים, מספיק חזק
בסוף תצא גם מוגלה

לפעמים התרופה הטובה ביותר היא הפשוטה ביותר:
צריך להמשיך ללחוץ
לשחרר הכל
כדי לפתוח דף חלק

כואב?
כן, מאוד
אחר כך זה עובר..

הרבה דברים טובים מתחילים בכאב
חיים שלמים

לפני שלושה שבועות בערך
חשבתי להעלות פוסט על היחס ההפוך
בין קצב הכתיבה הגבוה שלי, והקצב בו דברים באמת קורים

כמה אירוני

באמת עכשיו, עם כל הסערות החמות והקרות שעוברות עלי
אני בקושי מוצא זמן להגיע לכאן.
קצת מאכזב, בהתחשב בעובדה שחלק גדול מזה התחיל ממש כאן, בכלוב.

הימים האחרונים הם סוג של חזרה לשגרה
עבודה מסודרת
חדר כושר
דיידו..

אבל זו שגרה אחרת
יותר מתוקה
יותר אופטימית
יותר..

נשאר רק לנסות לשלב גם את הכלוב חזרה פנימה

אני לא יודע למה אתחפש
בכל אופן, משקפיים ורודים כבר יש לי

אהבה לכולם

יש המון דברים שאני יכול לתת

חום ומחסה
תמיכה ואהבה
עצה והשראה

לתת ביטחון שאני שם, בכל מצב ובכל מחיר

את כל אלה אני נותן, אבל
יש דבר אחד שאף פעם לא אוכל לתת

חיבוק של אמא

זה שייך רק לך..

כן, זה מה שאני

אין דרך אחרת

אפשר להכאיב לי, אך לא ארתע

אפשר להפיל אותי, ואמשיך ללכת

אפשר לשבור אותי, אבל לא להכריע


מכל מכה אתחזק
מכל דמעה אוציא חיוך
אנשק ליד שסוטרת לי
עד שתלטף

בלתי שביר



ואת,
באמת מושלמת

עם העיניים המלטפות שלך

והרגישות האינסופית

המנעד בין דמעות וצחוק

הנתינה

החוכמה

התאבון..


את יודעת לעזור לי לקום

שולחת בי אש של חיים ברגע שחור


כן את אולי מצילה אותי לפעמים מהמעמקים

אבל בעיקר

את המתיקות שלא ידעתי שקיימת

השיאים שלא תיארתי מעבר לעננים

וכמו שמישהי חכמה אומרת
וזו רק ההתחלה..



אז אולי בעצם
את הפרס שלי

כל החושים שלי עטופים
הקול המלטף שלך מלווה אותי כבר מזמן
הטעם, הריח עליי כל שנייה
הערגה למגע לא פוסקת לרגע
והיום הצטרפו העיניים..

בכל מקום ובכל מצב
בעיניים עצומות או פקוחות
אני רואה אותך מביטה בי
מזריקה לי כוחות
מחדירה בי אש
גורמת לי לרחף

אני חי בחלום

מימיי לא חשבתי שמבט יוכל לעורר אותי ככה

הגרון שלי קרוע

ומתוק לי

אין לי דבש

ומתוק לי

לוגם מהקפה המר שלי

ומתוק לי

מתוק לי ביום
מתוק לי בלילה

הטעם שלך מלווה אותי
בכל רגע ובכל מקום

ועוד לא טעמתי
את המתיקות הפנימית

😄

מתמכר לקול המלטף
שהפך לפסקול חיי
טוען אותי באנרגיות
לא נותן לי להתרוקן

העוצמה שלך

מכניעה אותי,
ברכות

עוטפת אותי,
בחום

ממלאת אותי,
ברגש

מעצימה אותי

אני כל כך אוהב אותו

נהנה לפגוש כל פעם מחדש

עד כדי כך שאני מוכן סתם לשתוק,
מחכה לו בפינה
בשקט
שיופיע

לפעמים הוא מפתיע
מתפרץ פתאום

ולפעמים מתהווה לו בנחת ומתגלגל..

אני אוהב אותו בכל מקרה

אבל הכי נחמד כשאני מביא אותו בעצמי
(זה קורה לפעמים)



אני רוצה להיות דמעה

של הצחוק שלך

😄