לפני 13 שנים. 16 בדצמבר 2010 בשעה 22:12
נמדדת ברצף..
מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו למען האהבה שלכם?
ומתי תהיה הפעם הבאה?
וזו שאחריה?
החיים החדשים שלי
תם מגלה את העולם: דברים שכולם יודעים ואני רק עכשיו גיליתילפני 13 שנים. 15 בדצמבר 2010 בשעה 23:10
מצעד הדברים שלא נעימים בשום סיטואציה:
3. (קצת צורב) שריטות
2. (ממש כואב) בחילה
1. (נורא) התעלמות
לפני 13 שנים. 13 בדצמבר 2010 בשעה 21:43
אין לי כח יותר לחשוב
רוצה רק להרגיש
לפני 13 שנים. 12 בדצמבר 2010 בשעה 20:21
היום תוך כדי אימון בטן (האימון השנוא עלי) אני קולט פתאום במזרן לידי את ע',
המדריכה היפהפיה עם הגוף המושלם והחיוך המרוחק, מתחילה להתמתח.
כמובן שמאימון בטן זה הפך להיות אימון צוואר..
פתאום היא ניגשת אליי בשקט, משעינה את הברכיים שלה על הכתפיים שלי,
מחייכת ולוחשת - תמשיך
כמובן שלא יכולתי לזוז, וגם לא ממש ניסיתי
כנראה ששיעממתי אותה, אז היא כיסתה את פי ביחד אחת,
בעוד היד השנייה לופתת בעוצמה את שריר הזרוע שלי.
הכאב היה בלתי נסבל. הצרחות האילמות שלי נבלמו בכף ידה
ומרוב כאב העיניים שלי נעצמו.
כשפקחתי אותן, כל המזרנים בסביבה היו כבר מיותמים.
חצי שעה של דיווש אינטנסיבי ועוד קצת Dido בדרך הבייתה הרגיעו את ההתרגשות
אבל יד שמאל עדיין כואבת לי מאוד.
לפני 13 שנים. 10 בדצמבר 2010 בשעה 21:41
מדי פעם התחושה הזאת חוזרת
שאני בכלל חולם
ושום דבר לא קרה
תיכף אני אתעורר לידה כמו תמיד
לעוד בוקר
הרי לא יכול להיות שזה אני
שמפרק את כל מה שבנינו
זורק לפח חיים שלמים
רואה את העיניים החכמות של הקטנה
נתלות בי אחרי שאני מחזיר אותה
כאילו שואלות אותי
אבא אתה חייב ללכת?
ואז אני מתעורר
לבד
והבוקר מחייך אליי עוד חיוך של חופש
החיוך הזה שווה הכל
לפני 13 שנים. 9 בדצמבר 2010 בשעה 18:06
לא שם משקפי שמש בלוויות
גם אם אני בוכה
וגם אם לא
תמיד רוצה שייראו אותי כמו שאני
משקפי שמש טובים לנהיגה
ולפוקר
ועדיין,
בכל פעם שאני חושף טפח מעולמי הפנימי
אנשים מתפלאים
אתה? לא הייתי מאמין
בגלל שאני מופנם, חושבים שאני בינוני.
לפני 13 שנים. 8 בדצמבר 2010 בשעה 19:21
היא אומרת שאם התגברתי עליה כל כך מהר
אז כנראה שלא באמת אהבתי אותה
לפחות לא ברמה שטענתי
יכול להיות שהיא צודקת
בסוף היא תמיד צודקת
המעצבנת
לפני 13 שנים. 8 בדצמבר 2010 בשעה 0:32
היא יושבת בחדר של חברתה
זו שהלכה ולא תשוב
החליפה אותה לרגע, ונתקעה
מסביב כל דבר הוא תזכורת
התמונות, החותמות, סידור המדפים
נכנסתי אליה לרגע ורציתי מייד לברוח
אי אפשר לנשום
והיא יושבת שם לבד, שבורה
את לא יכולה לעבוד שם
תבקשי חדר חדש
אפילו במסדרון יותר טוב
על הספה של האורחים
לפני 13 שנים. 7 בדצמבר 2010 בשעה 17:18
מרגיש כמו הילדה ב סרט
שנוחתת בטרמינל בארץ זרה
עומדת לצאת לחיים חדשים
בניגוד אליה
אותי אף אחד לא הפקיד
זה אני שלא יכולתי יותר
שקרעתי את עצמי בכוח
מהפשוט והמוכר
לטובת החדש והזר
ולי, שלא כמו לה
אף אחד לא מחכה
בצד השני
ועכשיו מה?