לראות אותו היה כמו לחזור שלוש שנים אחורה.
הוא נראה מדהים, יותר יפה, יותר מקסים, יותר מסוקס ממה שזכרתי אותו חיצונית.
מה שחשבתי שתהיה פגישה של גג חצי שעה הפכה להיות פגישה של שלוש וחצי שעות!!!
הוא סיפר לי כל מה שעבר עליו בשנים שלא דיברנו או התראנו, על הזוגיות החדשה והמפתיעה, על החברים, העבודה המגניבה שלו, המשפחה, דיברנו על הכול.
לקחתי את זה צעד אחד קדימה וסיפרתי לו על העולם שלנו, על האנשים המדהימים שפגשתי. תמיד יכולתי לספר לו הכול. הוא שמע על הסשנים ואפילו הראתי לו את מעט הסימנים האחרונים שנשארו לי.
הוא הקשיב לכל מילה שיצא לי מהפה מהופנט. הוא כל הזמן זרק מחמאות, הוא לא הפסיק להלל ולשבח אותי.
וכל הזמן רץ לי בראש למה הוא לא יכל להיות כזה שהיינו יחד.
אולי אם הוא היה מתנהג אחרת יכלנו להיות היום עוד יחד.
אבל כל אלה הם רק אימים, והם לא משמעותים עכשיו.
הפגישה הזאת עשתה לי טוב, היא סגרה משהוא שנסגר בצורה מגעילה לפני שלוש שנים.
הוא הלך ונפרדנו כמו פעם עם החיבוק המדהים שלו ונשיקה חמודה.
הוא התקשר אלי מהדרך והבטיח להיות בקשר, והוא יבקר שוב שהוא יהיה בארץ.
אני חושבת שדיי התגעגתי אליו בפנים בפנים. אבל לא מספיק כי אני עדיין זוכרת לו תקופות רעות באיזה שהוא מקום.
איזה כיף זה סיומות טובות.
לפני 19 שנים. 13 באפריל 2005 בשעה 20:28