כבר הרבה זמן את מחוייבת לרדת לברכיים כאשר את באה אלי, כמעט מן ההתחלה למעשה.
לא שאני כזה חסיד של טקסים ופורמאליות – נהפוך הוא. אבל אני כן מחפש את הטקסים שמקדמים אותנו.
בכמעט חצי שנה שאנחנו מכירים עשית את הקידה הזאת עשרות פעמים, נראה לי שאת הרבה יותר קרובה למאה מאשר לאפס.
בהתחלה עשית אותה בקלות מאוד כי הרי זה סתם קטע כזה שדומים אוהבים אז בעצם מה איכפת לך? עולה לך משהו? מילאת אחרי הפקודה ללא דופי אך ללא חיבור.
בהמשך עשית אותה במגוון מצבים: סערות רגש, צחוקים, רצינות מעט עסקית ומחוייכת. אבל לא לגמרי התחברת לזה כמו שכן התחברת לצורת ישיבה על הרצפה לרגליי. שם שאבת כוח וחום. היו פעמים שחיכית על הברכיים עד שאיזה מסר עבר בין שנינו וכך התנוחה קבלה קצת יותר עומק.
אם זאת, מכוח הרגל אם לא משהו אחר הקידה נעשתה מאוד טבעית אם כי לא מאוד משמעותית.
אולי היה בזה משהו סמלי על הקשר שלנו, או יותר נכון אולי זה היה שקף של שלב בו היינו.
שלב טוב, חיובי ואפילו חיוני, אבל עדיין שלב.
לפני כשבוע היו רגעים שחשבנו שסיימנו. ירידה מסוג אחר. אבל ירידות הן חלק חשוב מן החיים. כמו בדמיון מודרך יורדים לעולם הפנים, לא עולים לשם. ומהירידה הזאת שלפני שבוע עלינו לדבר אחר.
התחלה חדשה קראת לזה אבל גם המשך של כל העבודה (והכיף) שעשינו עד אז.
ואמש באת למסיבת ההפתעה לכבודך. אצלי.
הקדשתי מחשבה מוקדמת לטקס שלנו. הרי יהיו שם אנשים לא מן התחום, קרובים אליך, יודעים עליך, אבל לא בקטע. חשבתי עליך ועליהם, לא להעמיס עליהם טקס מזעזע (עבורם) ולא להכריח אותך להיחשף ברילטיים להבדיל מסתם סיפורים ומילים מילים…
מצאתי פתרון : הם יחכו במטבח היכן שלא רואים מהכניסה, תעשי את עניינייך ואז אוביל אותך לשם.
מעבר לכך שזה היה מונע את קישוט הסלון (לשמור את אלמנט ההפתעה) לא אהבתי ופסלתי.
מצאתי פתרון אחר: אוכל פשוט להחזיק לך את היד כדי לסמן לך שאני מוותר הפעם.
ואז החלטתי: אני לא אגע בך או אמנע ממך אבל אם תשאלי אותי במבט אני אענה לך במבט שזה תלוי בך.
פתחתי את הדלת ונדהמת לראות את כולם, נפלת צעד לאחור. נכנסת לשירת (צריחת?) "היום יום הולדת..."
מיד נפנפת להם ביד ואמרת משהו כמו "תעזבו אותי מזה רגע",
וירדת.
זוכרת את הפעם הראשונה שבאת עם מישהי קרובה אליך ונאלצת לעשות זאת? (היא הייתה מאמי והלכה להסתכל בחלון). כמה הדבר הזה שכביכול לא הפריע לך, לא עלה לך, כמה זה באמת היה קשה לך.
אמש ירדת.
בטבעיות
בנחישות (קטעת את השיר שלך)
עם כל הלב
בהתמסרות אמיתית.
ירידה לצורך עליה.
סמלי לקשר?
בעצם שקף.
Sic Itur Ad Astra
לפני 19 שנים. 21 באוקטובר 2005 בשעה 16:21
