סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם וגם

היי...
אני ספיר. נולדתי כגבר אך המגדר שלי הוא גם וגם. חיי היום יום שלי מעורבות מהדמות הנשית והגברית שלי.
אני אוהבת להיות גם וגם ומחבקת את שני החלקים.
לקחת את האיכויות של כל המגדרים זאת הדרך הטובה ביותר לחיות. כן, גם פה אני גם נשלט וגם נשלטת ועל כך הבלוג שלי הולך לספר
כל הסיפורים שלי קרו במציאות עם שינויים קטנים לשמירת הסודיות. למעט פוסטים בהם כתוב במפורש שלא קרה במציאות.
לפני 6 שנים. 29 ביולי 2018 בשעה 22:18

אני יושבת כרגע על רצפת החדר, עירומה. כשרק החוטיני האדום לגופי, מצד אחד מלטף את עכוזי ומצד שני מנסה לכסות ללא הצלחה.

אני יושבת על הרצפה ומולי עומדים האדון והגברת עומדים וצופים בי. אני משפילה מבט ומחכה להוראות.

 האדון מוציא ערימת חבלים ומצווה עליי לעמוד. החבלים כמו החוטיני בצבע אדום בוהק מציתים בי את הניצוץ. האדון ממהר לקשור את ידי כמצוות הגברת ולאחר קשירה מקצועית ומהודקת הוא מצמיד את ידיי לגבי. הגברת מהנהנת בראשה ומנידה בראשה לאות על שביעות רצונה. האדון השרירי מרים חבל נוסף בזרעותיו החסונות ומורה לי לשבת בכסא המונח לצד המראה הגדולה שבחדר. אני מצטמררת. יודעת שבקרוב אהיה הבובה של הגברת.

האדון מפסק את רגליי בפתאומיות ומתחיל לקשור את רגליי בנפרד לרגלי הכיסא. אני עוצמת את עיניי ומשפילה מבט, טרדות היום יום נעלמות באחת ושקט חמים מכסה את גופי. אני לוקחת נשימה ארוכה ופותחת את עיניי החדר החשוך מואר קלות על ידי נרות השעווה האדומים שבפינות החדר. ערפל של רוגע מכסה את החדר וקולות מוזיקה מרגיעה ממלאת את ליבי בציפייה. הציפייה למגע ידיה של הגברת. ציפייה לראות את חיוכה. הציפייה למלא את משאלותיה מביאה אותי לשכרון חושים. 

הגברת מתקרבת אליי בצעדים אלגנטיים. לרגליה מגפי עור שחורות שקניתי לה בפעם שעברה, ואני מלאת שמחה על כך שגברתי מרוצה מהמתנה שהענקתי לה. היא מביטה בי במבט קשוח ובוחנת את פניי. ניכר עליה שהיא לא מרוצה. היא מקרבת את מזוודת האיפור שלה ומתחיל להתאים מייקאפ המתאים לצבע עורי השזוף. מגע ידה גורם לי לתחושה עילאית ואט אט עיניי נעצמות כשאני מתענגת על כל מגע. אני שוקעת באופורייה כאשר הגברת מאפרת אותי לשביעות רצונה. 

אני פוקחת את עיניי כאשר הגברת מניחה עליי את הפאה השחורה והארוכה שקניתי במיוחד להיום. נראה שהגברת מרוצה מהתוצאה של המראה שלי והיא אפילו מגניבה חיוך קטנטן בצד שפתייה. 

כעת מתרחקת הגברת לאחור ואני עוקבת בעיניי אחר צעדיה המדודים במבט מלא הערצה. איך היא עושה זאת כל פעם מחדש? אני שואלת את עצמי. איך היא גורמת ללב שלי להפסיק לפעום כל פעם מחדש?

המשך יבוא


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י