הסשן הזה עוד לא קרה. אבל בטוח הוא יקרה מתי שהוא.
לפעמים כשאני מרגישה ממש אישה אני פותחת את פי ומדמיינת את האבר של האדון ממלא אל חלל הפה שלי.
אני מדמיינת את עצמי כל כך יפה ונשית. החזה השופע בתוך השמלה הצמודה שלי. האיפור המדוייק השער הפזור ומגפי העקבים הגבוהים שלי מתגמדים תחת מבטו של האדון.
האדון הברוטאלי שלי חטף אותי מרחוב צדדי וחשוך ליד הבית שלי. מהרגע שראיתי אותו התמלאתי בחשש. החשש הצדיק את עצמו. הוא שלח את זרעותיו השריריות וחסם את פי שלא אצעק. בידו השניה הוא הצמיד אותי אל הקיר שלא חשבתי להתנגד. לא הספקתי לעכל את אשר קרה וכבר התקרב גבר חסון לכיוונינו. בידו גאג ואזיקים. מהרה לא יכולתי להשמיע קול התנגדות או להתנגד בידיי. את הדרך אל החדר שבו אני נמצאת כרגע אני לא יודעת מכיוון שבד ענק כיסה את עיניי וכל גופי. פה בחדר אני קשורה אל המיטה שומעת קולות לוחשים מסביבי אך אינני רואה את האנשים שמסביב. הפה שלי חסום העיניים שלי מכוסות וכל גופי צועק הצילו.
ניסיתי להירגע ובדיוק באותו רגע יד מונחת על ראשי. הייתה זאת יד מלטפת ומרגיעה. אחרי כל הלחץ והפחד ניסיתי להרגע ולנשום באופן סדיר. אך שניות לאחר מכן אותה יד חפנה את השדיים שלי. תוך כדי אני מבינה שהשמלה שלי כבר לא עליי ואני ערומה לחלוטין. הליטופים המשיכו לרדת לכיוון הבטן שלי. ליטופים רכים ומרגיעים. הדיבורים סביבי פסקו ושקט מלטף עטף את החדר. לפתע חשתי קור מקביא באזור החזה. ולאחריו צריבה חמה של שעווה. השקט הפך לקול צחוק פרוע. אני פלטתי גניחה חרישית מלאה בתחושות כאב והפתעה. לפתע הוסר הגאג מפי ובעודי מנסה להתמודד עם כאב הלחיים וחושבת האם כדאי לי להתחיל לצעוק. משהו אחר מילא את פי...
המשך יבוא