בפעם הראשונה שמישהי ביקשה ממני לשלוט בה ציחקקתי. זה לא מתאים לי.
מאז ביקשו ממני עוד מאות פעמים, ומאז כל פעם אני חושבת על זה מחדש ולומדת על העולם הזה משהו חדש.
הענין הוא כזה, בעוד הנשלט אמור לשרת את מלכתו בפועל מה שקורה זה שהמלכה צריכה לעבוד מאוד קשה בשביל זה.
ניקח לדוגמה סשן הצלפות, אחרי כמה דקות היד מתעייפת. קשירות, דורשות אנרגיה רבה. שלא לדבר על ניוש, ועוד ועוד...
וזה לא רק הסשן, זה התפאורה, זה ההכנות. זה הארגון שלפני ואחרי. אולי זו הסיבה שלהרבה שולטות אין באמת רצון לשלוט ומספר הסשנים הם ממש קטנים.
אז ביחס לזה יש את השולטות המכונות שולטות בתשלום שלוקחות כסף והרבה, על כל המאמץ הזה. ואכן הן משקיעות הרבה מאמץ לפני, אחרי ובמהלך הסשן. במובן זה אין ממש שליטה יש יותר נתינת שירות לפי הצרכים והפנטזיות של הנשלט. זה יותר משחק תאטרון, של תסריט משותף לשולטת והנשלטת.
ויש את השולטות שלא לוקחות כסף אבל בהתאמה הן אכן לא משקיעות בפגישה איתן כלום. הן מבקשות ליטופים אולי ליקוק מגפיים, אבל המבט שלהן אומרת הכל. אין לה כוח, אין לה פאשן ואין לה מוטיבציה. לפעמים זה מרגיש שהיא אימצה לעצמה את השם שולטת רק כי זה הדבר הכי רחוק מהחיים האמיתיים שלה.
ויש את השולטות האחרות, קומץ קטן של נשים חזקות, מלאות פאשן לשליטה, כאלה שהשליטה באה להן מהלב מהראש או מהכוס. הן נהנות ומתרגשות בסשן שליטה, הן מתחרמנות מכל אקט, והאושר ממלא את חייהן.
אלה שולטות נדירות שנהנות להתארגן לסשן, נהנות להתארגן אחרי הסשן ונהנות מכל רגע בסשן. הן אלה מתאימות את הסשן ללב שלהן, את התוכן בסשן למה שהן מרגישות ופועלות מתוך מילוי הצרכים הרגשיים שלהן. סשן כזה לא מתחיל בדקה מסויימת ולא מסתיים אחרי שישים דקות. לכזאת אני מצפה ומחכה.
ולסיום, עצה קטנטונת, אם את שולטת מהסוג שלא משקיעות בעצמן ובסשן, אולי לתת לנשלט לעשות את כל העבודה של לפני ואחרי. ככה תהיה לכם הרבה יותר קל ונעים.
בהצלחה