גם וגם

אני ביום עיון בתל אביב, יושבת בהרצאה ומנסה להקשיב למלל שמתפזר בחלל החדר. הרצאה חשובה אך המרצים לא ממש יודעים להעביר את התוכן בצורה מעניינת. הייתי נותנת להם חמש דקות במקטףום חצי שעה על אותו תוכן. הבנתי. התרגשתי. נקסט. 

אבל המילים חוזרות על עצמם, המדברים מקריאים מהמצגת את מה שהספקתי לקרוא ב10 שניות. ואני משתעממת. אז אני עוברת לווטצאפ ומשם למיילים ולפייסבוק ולאתר פה. 

אני מקבלת הודעה מהמנהלת שלי שמבקשת שלא אהיה בפלאפון בזמן ההרצאה. אני מתעצבנת ומסננת בשקט, אל תהיו משעממים! 

הקשב שנדרש בשבילי בהרצאה עומד על בקושי 10% ממה שיש לי. וה90% הנותרים מנסים לעשות משהו עם עצמם. 

אני מתעצבנת, כי זה כל כך מיושן לחשוב שאני לא יכולה להיות גם וגם. אני יודעת במה מדובר בכל הרצאה, אני יכולה לחזור על הנאמר בפרוטרוט, אך בעולם שבו חיים, יש מקום לאלו שמתקשים בהפרעות שונות, אך אין מענה לאלו שהבינו את הנאמר עוד לפני שהוא נאמר. 

אז איבחנתי את עצמי כסובלת מהפרעת קשב עודף. ומעכשיו אני דורשת לקבל התאמות. סיגריה כל שעה וניקוי ראש כל שעתיים.

די לשיעמום ולמלל המיותר.