השבוע שודר הסרט על קרוסדרסינג בערוץ 12, שבו הצטלמתי בתור ספיר. לא יודעת מי ראתה, אבל הנה כמה נקודות:
המטרה הראשונה והכי חשובה היא שמותר לכל אחת להיות מי שהיא, איך שהיא ולהרגיש הכי טוב בעולם עם זה.
המטרה השניה הייתה יום איפור ופינוק לספיר, הצילום היה ארוך ומתיש אבל הביא איתו לעולם הרבה מספיר המוחבאת.
נקודה חשובה לא פחות היא שהייתי בטוחה שלא יזהו אותי. עם הייתי יודעת כמה אנשים ידברו איתי תוך כדי ואחרי, בטח לא היה לי האומץ להצטלם.
נקודה אחרת וחשובה לא פחות שגרמה לי להצטלם היה להביא שוב את הקושי שביציאה בשאלה, מה שמכפיל את ההסתרה והבדידות.
לא פחות מכך חשובה האמירה שלגברים מותר להיות נשיים, לא רק בבגדים אלא בעיקר מותר לגברים לחוש להרגיש להפגע ולהתרגש, אני מחכה ליום שבו לא נשמע ברחוב אמירות של... מה, אתה נקבה? מה, אתה רגיש כמו ילדה?
האושר והעושר הרגשי של גברים לא צריך לצאת באגרסיות של צבא וכדורגל, מותר לו לצאת גם בצורות פשוטות ולא אגרסיביות וגבריות.
מותר לי להיות פגועה, להרגיש מנוצלת, להשבר ולחפור גם אם מישהו ברחוב יחשוב שאני הומו/נשי.
לא בטוחה שיצא לי להבהיר את הנקודות האלו בסרט, שמחה שאני יכולה לכתוב אותם כאן.
אם ראיתן את הסרט שצולם לפני 8 חודשים אולי ראיתן עד כמה אני מבקשת לקבל את ההכרה מהעולם על הייותי "בסדר" למרות ובזכות היותי קרוסדרסרית. אבל יותר מהכל רציתי לקבל הכרה ואהבה כזאת מבת זוגתי. אמרתי, אך לא האמנתי שזה יקרה. לפני 4 שבועות (מחר) פגשתי את האשה המושלמת בעולם כזאת שאוהבת את ספיר לפחות (והרבה יותר) מהדמות הגברית שלי.
מושלמת שלי
אני אוהבת אותך מלא!
💗
