מאז חג פסח האחרון, בו חגגתי את החירות האמיתית. נחתי כמה שיכולתי. כשנאלצתי לקום מהמיטה זה היה בדרך כלל בשביל לעבור לספה.
השתדלתי באמת לעשות כמה שפחות, למעט אוכל שתיה ושירותים, הייתי עסוקה מאוד בלא לעשות כלום.
אחרי שנים שפחדתי מאוד מה יקרה באותם רגעים, כשימאס עליי הכלום, או שחלילה אפגוש את עצמי ללא מגננות.
מאז חג הפסח אני מנצלת כל הזדמנות לעשות כלום, ובין לבין אני עושה כלום. אז אם לסכם את חג העצמאות, כמובן עשיתי כלום, וקצת צפיתי באנשים שעושים מלא רעש מבעד לחלוני.
ריחמתי מאוד על כל אותם אנשים שעסקו בלעשות משהו מיותר ואז לנוח ממנו. חבל שהם לא עשו קיצור דרך וישר נחו.
אומנם יצאתי מהבית לטובת צפיה בהופעה ושמיעת בומים של זיקוקים, אך מיד שיצאתי מהבית הבנתי שזה היה מיותר. מבטיחה לא לעשות זאת שוב.
לא אספר מה עשיתי בחדרי, כי זה לא ענינכם וגם כי זה יגרום לכם למאמץ כשתקראו.
עזבו.
תנוחו.
סופש מנוחה אהוביי.