אז מי שקרא, אתמול בפוסטים עלה ריח של מרמור, עבדתי קשה כל הבוקר צהרים כדי להכין את הבית לשבוע החדש, ועוד לא ידעתי איך אבלה את הערב. כלומר לא היה לי תכנון ברור.
אני שונאת שאין לי תכנון ברור.
כאילו, היו דיבורים, לא כאלה שגרמו לי רצון לצאת מהבית.
ואז הגיעה ההודעה.
"אני באה"
זה היה ב 22:19
בדיוק יצאתי מהמקלחת.
בדיוק אחרי מקלחת ארוכה וטובה כזאת.
זה הגיע לי מושלם.
הדלקתי סיגריה והתענגתי על תחושות הציפיה המתוקה הזאת.
חיכיתי לה למטה, היינו צריכות לקנות כמה נשנושים.
היא והחיוך הענק שלה הגיעו בתזמון מושלם, יחד.
אני והדופק המואץ, היינו שם.
היא, התיק עור אדום, נעלי העקב האדומות, האודם האדום, החיוך המשגע שלה, היופי האינסופי, כולנו עלינו אליי.
בחדר איתה, אני תמיד נרגעת, מעשנת, שותה וחופרת.
הפעם, דילגנו על שלב החפירות ישר לשלב המעשים, התאפרתי, התלבשתי, ניסינו כמה צעצועים חדשים, כמה תנוחות חדשות, גנחנו מלא, ועוד מלא. התחבקנו, התנשקנו ונרדמנו.
את הבוקר הזה, אני מתחילה מסופקת ומחייכת בטירוף.
עכשיו אני חרמנית שוב.
תמיד אני חרמנית.
