גם וגם

שבת בבוקר, שקט פה בצורה אחרת.

חברה טובה נרצחה כנראה בידי בעלה. 

השקט מחריש את האזניים.

רק המזגן משמיע את קולו.

המיטה, המצעים האדומים, 

קולטים את הכאב של הנפש. 

הרגשות שלי נסגרים בפני הכאב,

הפנים חתומות, אני לא רוצה להרגיש. 

אני לא נוהגת לבכות, זה לא בשבילי.

אני לא אוהבת לכתוב פה פוסטים עצובים. 

עוד מעט ארגיש את הכאב,

עוד מעט גם זה יעבור. 

יום ראשון השגרה תיקח ממני את כל הזמן.

את הכאב, הרגש, את המיטה האדומה. 

השגרה שתיקח ממני את הזמן, הכוח והמחשבות. 

שונאת חגים.