לפני 4 שנים. 15 בפברואר 2020 בשעה 0:48
לפני שנה חוויתי אהבה, אמיתית שורפת ומפלחת את הלב.
לפני שבוע, היא כתבה לי שחבל שהכרנו.
היא קצת צודקת, לא בדרכה.
הכרתי אהבה אמיתית מהי, הכרתי את כאב הפרידה מהו.
ועכשיו נשארתי רק עם הפחד,
הפחד להתאהב, ששוב יעלו הניצוצות,
ושוב אשרף בפרידה.
מפחדת לקחת סיכון, שוב להיות תלויה במישהי, שתלויה במישהו, שלא אוהב את האהבה שלי.
ושוב האהבה שלי תהיה תלויה במישהו אחר, ושוב אהיה גלגל חמישי.
מפחדת, אז מעדיפה להעלם, להתחבא, לעבוד ולישון, לישון ולעבוד.
רק לא להרגיש, לא להתגעגע.
אז למה יש יום לאהבה ואין יום לפחד?
למה כל האדום-ורוד- נצנצים הזה נראה לי שחור?
שמישהו יביא לי כבר איזה אלכוהול או משהו לשתות שמעביר את תחושת הבדידות שבגרון
לילה טוב אוהבים
