גם וגם

תשעה ימים בלי ללכת לעבודה במשרד, 

תשעה ימים בלי לפגוש אנשים שאני אוהבת. 

נכון, אני עובדת שעות נוספות מהבית, וכנראה שלא אהיה במצוקה כלכלית. אבל אני כמו כולם סובלת מבדידות, ואמורה להיות חזקה גם בשביל עשרות מטופלות שלי. 

אז מה אני עושה? 

מנסה לשמור על שגרה ושפיות, להנות מהמצב ולגלות את ההזדמנויות שהוא מביא איתו. 

אז שישי ושבת הקודמים היו די רגילים, ימים של בית והכנות לשבוע חדש, כשעוד חשבתי שאלך למשרד ואצטרך שהכל יהיה מוכן לפני. 

יום ראשון 3 בבית היה הכי קשה בגלל חוסר ההבנה איך זה הולך להיות, המערכת לא הייתה מוכנה ובעיקר הניסיון להבין איך ייראו הימים הבאים. 

היום ה4 בבית היה קשה כי היה צריך להסביר לאנשים שלא נפגש פרונטאלית יותר לתקופה לא ידועה, ואלו היו הבנות שהכי צריכות את זה. 

ביום ה5 כבר התחלתי להתרגל למצב, הכנתי פינת עבודה מסודרת וקיבלתי את כל החומרים שהייתי צריכה מהמשרד. 

יום 6 היה מתיש בניסיון לרדוף אחרי כל אלו שלא ענו לי לטלפונים, מרגישה כמו פקידת קבלה עם הטלפון והאוזניות. אבל תכלס כבר היה קל יותר, התחלתי להבין איך זה הולך להיות, עבדתי מלא עד שהותשתי. 

יום 7 היה אמור להיות סגירת פינות תכופות וטלפונים חוזרים למי שצריך. בתכלס, הייתי גמורה מעייפות, עבדתי כמה שיכולתי, אבל כבר אחרי צהרים קרסתי. 

יום 8 יצאתי לקניות, בישלתי, כיבסתי, ניקיתי, עד 12 בלילה עוד הייתי עסוקה בהכנות לשבוע החדש, 

יום 9 הכל מוכן, נקי, מבריק, מוכן, ישנתי עד הצהרים, חזרתי לעבוד על מה שלא סיימתי בחמישי, והתיישבתי לכתוב יומן קורונה. 

בטח זה נראה ככה אצל כולן, אבל נהנתי לחפור 😁

שבוע טוב אהובות 

❤