לפני 4 שנים. 3 באפריל 2020 בשעה 1:00
בימים האחרונים אני מתלבטת
אבל לאט לאט מתחזקת אצלי התובנה,
אני לא בטוחה שתאהבו את מה שאכתוב כאן
אבל זהו, אני לא יכולה יותר
מעדיפה לחלות בקורונה מאשר להמשיך את הריחוק.
נכון, זה לא חוקי, נכון, אני מודעת להשלכות.
נכון שאני יכולה להדבק, להדביק, לחלות, לגסוס ולמות.
אבל זהו אני לא יכולה יותר!
אני צריכה את החיבוק, את המגע, את הפנים אל פנים.
לשבת עם מישהי עם בירה וסיגריה ולצחוק, לבכות, לדבר או לשתוק.
אני לא לא ישנה נורמאלי, קמה וישנה לסירוגין.
הגוף כואב מישיבה על הכסא, העיניים שורפות מעבודה על המחשב.
הנפש החזיקה על אדי הדלק האחרונים, הבדידות הודחקה בכל הכוח.
אבל זהו, אני לא יכולה יותר.
עדיף לחלות בקורונה מלחלות במחלת הבדידות.
