אני רוצה אותו עדיין, הרגשות שלי אליו כל כך חזקים. ואני יודעת שהוא מחוץ להישג ידי, זה לא גורם לי להפסיק ולרצות אותו, ההפך, התחושה המקננת בי היא הרצון להתחרות עליו, אפילו שאני יודעת שזה נועד להיכשל, מעבר לזה, אני יודעת שאין לי מה ובשביל מה... למה שהוא יעזוב אותה בשבילי? אחרי שנתיים וחצי ועם אחת שלא משנה לה עם מי עוד הוא הולך.. למה שהוא יעזוב את זה בשביל אחת כמוני, שתרצה שהוא יישאר רק שלה, שלא תוכל להעניק לו את החופש שהוא מקבל עכשיו.
והיא אוהבת אותו, אני רואה את זה בעיניים שלה, והוא אוהב אותה בחזרה... אז נכון שהוא אמר שהוא אוהב גם אותי, אבל אני לא באמת מאמינה בפוליאמוריה הזאת,, אני לא באמת חושבת שאפשר לאהוב שני אנשים באותה רמה, תמיד יהיה את המועדף, ולמה שאני אהיה זאת שפחות? למה שאני אהיה מקום שני? אני רוצה להיות מקום ראשון ויחידי, כמו שהוא בשבילי.
אבל זה לא יקרה, בטח שלא איתו. אז למה אני ממשיכה לדבר איתו, ןלמה אני ממשיכה לרצות בקרבתו? נכון שאמרנו שנשאר ידידים, אחרי כל כך הרבה שנים של חברות אני לא מתכוונת לאבד להוציא אותו מהחיים שלי רק כי זה כואב לראות אותו איתה. אז אני רואה אותו איתה, והאמת, לפעמים זה ממש כואב, אבל לפעמים זה גם לא כזה מפריע לי, לפחות כשאנחנו יושבים כולנו בחבר'ה והכל בסבבה, והם לא מתנהגים כמו זוג, לפחות לא בהקצנה, אז זה בסדר ואני יכולה אפילו להתעלם מזה. ואין לי בעיה איתה - ממש לא, אני מאוד אוהבת אותה, מותק של בחורה או בחור או איך שהיא לא תרצה לקרא לעצמה. הבעיה לא איתה וגם לא איתו, הבעיה היא שהם ביחד, וכשהוא שלה ויכול להיות של עוד מספר בחורות במקביל הוא לא יכול להיות שלי.
הבנתי על עצמי שאני מאוד טריטוריאלית, גם בגללו וגם בגלל עוד כמה דברים, אבל בזכותו בעיקר הבנתי שאני לא יכולה לחלוק אהבה. ואני לא מסוגלת להיות עוד אחת מהחברות שלך. אם אתה רוצה אותי, אתה רוצה רק אותי! האם זה הופך אותי לבן אדם נורא? בן אדם רכושני שלא מסוגל לשתף? האם זה כל כך זוועתי שאני רוצה אותו רק לעצמי? ואם זה טבעי למה אני מרגישה כל כך רע בגלל זה? למה לה זה בסדר שהוא יאהב גם אותי ואני לא יכולה להתמודד עם זה? האם היא בן אדם יותר מפותח ממני? האם המוח שלה מסוגל לשבור יותר קירות משלי? תמיד האמנתי על עצמי שאני בחורה מאוד פתוחה במחשבה. לאר מעניינות אותי הדעות הפוליטיות שלך ולא הנטיות המיניות , אפילו לא האמונה - כל אדם הוא אדם בפני עצמו , ולכל אחד יש את הסיבות שלו למעשיו, וגם אם לי או לאחרים זה עשוי להיראות שונה ממה שאנחנו מכירים או מאמינים זה לא אומר שזה שגוי. אז למה אני לא מסוגלת לפתוח את המחשבה גם בלב? ניסיתי..זה לא שפסלתי זאת על הסף, ביליתי איתם ערב, עם שניהם, אחד הערבים הכי פוגעים שעברתי. למה אני צריכה לשמוע על הסקס שאתה עושה איתה? אתה לא רואה אותי רצה לשתף על מה שאנחנו עושים בחדרי חדרים.. ואני לא מסוגלת לבוא להתכרבל איתך כשהיא גם מכורבלת בזרועותייך, ולישון עם שניכם באותה מיטה היה הלילה הכי זוועתי שעבר עליי בחיים.
אז באמת שניסיתי, אני מתנצלת שלא הצלחתי לשבור את המוסכמות, אני מתנצלת שלא הצלחתי לצאת מריבוע. רציתי - בשבילך הייתי מוכנה לנסות למרות שידעתי כמה זה הולך לפגוע בי, ועדיין לא נשברתי, שרדתי את כל הלילה ולא ברחתי באמצע - זה היה מבחן, וגם כשידעתי כבר שנכשלתי עדיין סיימתי אותו עד הסוף.
ועם כמה שנפגעתי אני עדיין רוצה אותך לצידי, אני עדיין מתגעגעת לחיבוק שלך ולמגע. לחיוך העקום שלך, לעיניים הכחולות שאני לא מפחדת לטבוע בתוכן. איך אני אצליח להיפטר מהרגשות האלה? להיפטר מהם אבל לא ממך.
לפני 13 שנים. 28 באוגוסט 2011 בשעה 22:07
