משהו שכתבתי לפני כמה שנים, כשהייתי עוד נערה בת 19. היה ונותר פיקטיבי. אבל היום כשאני קוראת את זה שוב, אני מבינה על עצמי כל כך הרבה דברים.
אבא עוד מעט יגיע, צריך להתכונן, אני צריכה להיות יפה לכבוד אבא, יפה כמו בובה.
אבא אומר שאני הבובה שלו ולכן אני צריכה להתנהג יפה כמו בובה - כי בובה שלא מתנהגת יפה לא משחקים איתה ולא אוהבים אותה יותר!
ואבא מאוד אוהב לשחק עם הבובה שלו, של כך אוהב עד שהוא לא מרשה לאף - אחד אחר לשחק איתה.
לפעמים כשבאים הדודים אבא מרשה להם להסתכל איך אנחנו משחקים, אבל אף פעם לא נותן להם לשחק איתי, אני הבובה רק שלו.
אבא אוהב אותי הכי בעולם, אפילו יותר מאמא, אבל גם את אמא הוא אוהב קצת, אולי יום אחד אמא תלך ונשאר רק אני ואבא, ביחד לנצח - נצחים, אבא והבובה שלו.
אבל עד שאמא תלך אני צריכה להתנהג הכי יפה בעולם, אחרת אבא יחזור לישון עם אמא - ואז מי יחבק אותי בלילה?
לפני 13 שנים. 29 באוגוסט 2011 בשעה 13:14
