אני לא בטוחה מה להרגיש עם כל העיניין, מצד אחד זה מרגיש לי כמו בגידה, מצד שני אני יודעת שזה לא ישנה לך ובמילא גם לך יש חברה.
זה מעניין, זה חדש, זה מרגש, זה היה מאוד נחמד וכייפי. (שוקלת רגע של צנזורה כי הוא קורא פה, ומחליטה שלמרות הכל לא) אבל הוא לא אתה.
אני באמת לא יודעת מה להחליט, ואני לא מסוגלת לוותר עלייך, למרות שאני יודעת שאני צריכה. לשם שינוי אתה שלחת לי הודעה היום, ישר זינקתי, אפילו שהייתי איתו בטלפון ברגע שראיתי אותך לא ראיתי יותר כלום מעבר אלייך.
אמא העירה לי היום על הסימן שעשית לי בצוואר ביום שבת, זה הרגיש לי כל כך נכון להיות מסומנת על ידך.
השבוע אתה נורא עסוק, יש את הקורס ואתה מותש מזה, שבוע הבא הבטחת "ראשון או שני אני אצלך" ופתאום אני כבר לא יכולה לחכות שייגמר הסופ"ש, מי צריך אותו בכלל בואו נקצר את השבוע ונקפוץ ישר לתחילת השבוע הבא.
אני לא מסודרת עם המחשבות שלי, הכל כל כך בבלאגן, ואני לא בטוחה מה אני אמורה להרגיש ומה נכון לעשות. לא שיקרתי, הוא יודע בדיוק מה אני מרגישה, וכשהוא שאל לא עניתי, גם אם הוא חושב שהמעשים שלי היוו תשובה. יכול מאוד להיות שאני לא בסדר שאני מותחת אותו ככה, אבל בשום שלב לא הכרחתי, ובשום שלב לא אמרתי שאני יורדת מהעיניין איתך. ובתכל'ס אני מרגישה הרבה יותר רע על כך שהייתי איתו מאשר על כך שאני איתך.
אני עושה שטויות, האם בגלל שאתה לא פה איתי אז זה בסדר להיות עם מישהו אחר? אני יודעת מה אתה תגיד, לך לא באמת איכפת, פוליאמוריה מרגישה לי כמו רובוטיקה לפעמים.
אבל אני לא פוליאמורית, וזה שאני נהנת איתו לא אומר שאני אוהבת אותו, בטח לא אחרי כל כך מעט זמן של הכרות, ואותך? אותך אני אוהבת, אתה אצלי עמוק בלב, ניסיתי לעקור אותך החוצה, אבל משום מה אתה רק נכנס יותר ויותר עמוק. מספיק עמוק כדי שאני אהיה מוכנה לקבל אותך באופן כל כך חלקי ומזערי, באופן לא מספק בכלל, רק ברגעים קצרים, אבל אתה יודע מה? כשאני איתך אני מרגישה שזה שווה את זה, כל ההמתנה נעלמת כאשר אני בזרועותייך.
אוף שיגיע כבר יום ראשון.
לפני 13 שנים. 6 בספטמבר 2011 בשעה 21:56
