אני מתגעגעת אלייך ורוצה לדבר איתך ולהיפגש, אבל לא יודעת מתי זה בסדר לשלוח לך הודעה, או להרים טלפון.
זה לא כמו בקשר רגיל, שגם באלה אף פעם לא הבנתי את החוקים.
באיזה שלב הרצון להיפגש הופך לתלותיות?
האם אני צריכה לבהין שבגגל שאתה לא מתקשר או מסמס אתה לא מעוניין, או שאתה פשוט עסוק נורא בין העבודה ולימודים? או שאולי אתה בכלל איתה ואז למה שיהיה לך צורך בי?
אני רואה אותך מחובר בפייסבוק ושולחת לך הודעה, לא ענית, אולי כי התחברת דרך הטלפון ולא ראית, זה הגיוני היות וזו השעה שאתה בדרך הבייתה מהעבודה. אבל גם אחר כך כששוב התחברת לא חזרת אלי. והאם לשלוח לך הודעה נוספת זה אומר שאני כבר מציקה?
אף פעם לא ידעתי לשחק משחקים, לא יכולה לחכות שתחזר אחרי אתה, אני תמיד עם החוסר בטחון הזה שאולי בעצם אתה לא רוצה או מחכה לראות אם אני רוצה. ואיתך - זה בכלל מתעצם כי אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להוכיח עצמי מולה. אני לא יודעת איפה המקום שלי איתך... וזה בעצם הדבר שהכי קשה. כי אם לפחות היו חוקים והייתי יודעת מתי מותר וכמה, ומתי זה מפריע ואסור - הייתה לי מסגרת לפעול בתוכה, לא הייתי צריכה כל הזמן לחשוב ולחשוש ולפחד שאולי אני עושה משהו לא בסדר.
אני בן אדם כזה - צריכה חוקים והגדרות ומערכת שבתוכה אני אוכל לדעת מה מותר ומה אסור.
איתך אין לי את זה בכלל, ואני הולכת לאיבוד, מתקרבת למקום שבו אני חוששת לאבד אותך לא משנה מה אני אעשה. אם אעלם אולי לא תבחין בכך כלל, ואם אהיה שם יותר מידיי תרגיש שאני חונקת אותך, ואני לא מצליחה לאתר את האמצע, של מה נכון ומה לא. ואני רוצה לשבת לדבר איתך על כך, אבל כדי לעשות זאת אני צריכה להיפגש איתך וכך חוזר הגלגל כאשר אני לא מוצאת מה אסור ומה מותר.
לפני 13 שנים. 5 בספטמבר 2011 בשעה 17:58
