יש לו קטע בזמן האחרון, לנסיך שלי, יש לו קטע של לסמן אותי. ואני לא מבינה מאיפה זה בא לו כי הוא הכי לא רכושני בעולם (לפחות ככה הוא מציג את עצמו ולהבדיל ממני שאני הכי רכושנית שיש.)
זה התחיל בקטנה, כאשר יצאנו לרפטינג עם קבוצה גדולה של חברים ואחד החבר'ה שהיה איתנו בסירה זרק לעברי מידיי פעם הערות מיניות - כי זו הנורמה בחבר'ה שלנו, בכל זאת יצאנו מקהילת רוקי. אותו בחור זורק הערות מניות והנסיך מכה אותו חזור ונשנה "כאילו" בטעות עם המשוט, אבל לא באמת. ואני ואותו בחור ועוד איזה שניים שהיו איתנו בסירה מבינים מיד מה הולך פה, איך זה ייתכן שכל פעם שהוא מעיר משהו על ישבני המשוט "בטעות" נוגע בראשו בצורה חזקה. והנסיך? הוא בכלל לא מבין על מה המהומה, בוהה בנוף הירדן שדוהר לצידנו ונהנה מהבריזה הקלילה.
זה המשיך עם איסור ההיקים שהטלתי עליו. נכון, בעלם תקני אין זה ממקומי לאסור עליו דבר וחצי דבר בנוגע לגוף שלי, אבל המציאות גורסת שאני עובדת עם ילדים, ומראה מסויים צריך להישמר. בימינו הקטנים האלה חכמים ביותר ולך תסביר להם למה יש לך היקי על הצוואר ואני בטח שלא רוצה להיכנס לשיחות שזה יגרור משם. בכל זאת צריך לשמור על דיסטנס מסויים ומדריכה חייבת להיראות מכובדת בעיניי החניכים אחרת לא יכבדו את מרותה. אז אסרתי על היקים, לפחות במקומות בולטים. זה עבד לי ברוב הפעמים, אבל כנראה שהאיסור רק דחף אותו יותר ועדיין מצאתי את עצמי מנסה למצא את גוון המייקאפ הנכון שיסתיר את האדמומיות שפרצה על צווארי (טיפ - קונסילר ירוק!) .
לבסוף שלשום זה הגיע בצורה הכי ברורה שאפשר (לפחות עד עתה) ושמו של הנסיך נשרט עמוק בגבי. לא, זה לא עמוק מספיק כדיי להשאיר צלקת, אבל זה כן ייגרד ויישאר שם לפחות שבוע. כאשר כל פעם שהחולצה או החזיה משפשפות את זה קלות זה גורם לתחושה לא נעימה שמזכירה לי שאני לגמרי ולחלוטין שלו.
עשה בי מה שתרצה - אמרתי לו פעם, ולאט לאט הוא עושה. מצד אחד אני נהנת מזה, התחושה הזאת שהוא לוקח אותי לעצמו, משייך אותי אליו ומרגיש פגוע עבורי כל פעם שמישהו אחר רק מעיף לעברי מבט - הרכושנות הזאת מדליקה אותי.
מצד שני - נשאלת השאלה, אם הוא פוליאמורי מאיפה באה אותה תחושת רכושנות שלפי טענתו כל ך מנוגדת לאופיו ולנקודת מבטו על החיים.
זה כאילו הוא משתנה מול עיני, מנהגיו שונים. ואני נזכרת באמרה שאמר לי חבר משותף לפני כחודש "את כל חייו הוא שינה בשבילך - זה עד כמה הוא אוהב אותך" ואני תוהה, לא רציתי שהוא יצטרך להשתנות בשבילי, לא רציתי שהאהבה שלו אלי תשנה את חייו וזה מה שקרה. האם זה נכון? או שהאהבה שלי אליו רק הורסת את האדם שהיה.