ולא, זה לא גן עדן די קטן וגבולו גהנום
עזבו אותי מהקשקושים הסנטימנטליים ומהאובססיות הנרקיסיסטיות.
זה דווקא נורא פשוט, לידיעת ידידיי חיים נחמן וריימונד המנוחים: אהבה היא מה שקורה בין שני אנשים ויוצר דבר נוסף. שניהם בחדר, אבל הם לא לבד. יש שם עוד משהו איתם. אפשר לקרוא לזה גם השראה: משהו נוצר. נולד. חי. יצירה. השראה. וזה יגרום להם לעשות דברים מצוינים מאוד ביחד וגם לחוד: יגרום להם להיות אנשים יותר טובים. להועיל לאחרים. לתקתק עניינים. להקל על הזולת. ואז אולי האהבה תמצא גם את הסובבים אותם, וכן הלאה וכן הלאה - רק דברים טובים יצאו ממנה. אם זה לא המקרה, זו לא אהבה.
יש בה, באהבה, גם נחמה גדולה וגם ריגוש והרפתקאה וגם הרגל נעים וגם השתקפות דרך האחר - יש בה את כל אלה, אבל בלי המרכיב העיקרי, בלי ההשראה שנוצרת בין שני אנשים - זו לא אהבה.
אני יודעת מה זו אהבה.
אני רק לא יודעת איך גורמים לה להישאר.
לפני 12 שנים. 26 בדצמבר 2011 בשעה 16:40
