החיים ההבנה וההשלמה

אז מאיפה להתחיל בכלל... מה לעזאזל אני עושה....

מתעוררת לכתיבתו המדהימה רק ש... זה לא מופנה אליי..
זהו הוא באמת ממשיך ובאמת אני כבר לא...
וכאילו הבוקר טוב הזה לא מספיק..
אז הוא והיא כאן אצלי צהריים .. חמין...
ואני מתבוננת ורואה אותו..
את מבטיו..
וירוק זה הצבע שלי...
מנסה שלא ירגישו
שלא יראו
כי ברור לכולנו שזו שבת הזויה
אבל....

כל כך מכירה את המבט הזה בעיניו
את שפת הגוף שאומרת קחי...
אבל זו לא אני שזוכה במבט הזה..
זו לא אני שהוא מבקש בעיניו שתיקח...

וכן כולי קנאה, ומצד שני כל כך שמחה בשבילו
שמעז
שממשיך

ובה באומץ כי היא יודעת שאיכשהו אני כלולה בעסקה הבכלל לא שפויה הזו..

וכל כך לבד לי
כל כך
והם..
עדיין כאן
צופים בי על המסך
והם כל כך....

מחייכת ונהנית:)