שנה
שנה עברה מהיום ההוא שרציתי רק להיעלם
היום ההוא שהפתרון היה הסוף
היום שנפרדתי מיקיריי
היום שבו רציתי לסיים את חיי
...
היום לאחר שבועיים של הכנה
היום הייתה הלידה
..
לא לידת תינוק
כי אם לידת פרויקט
היום במקום העבודה שלי
התחלתי את המשימה
...
בישול של ארוחת צהריים לדיירים
בישול והדרכה עם הדיירים
...
במהלך היום הריחות בהוסטל
התפזרו לכל הכיוונים
מחוץ לבית אפשר היה להריח בישולים
...
לאחר הארוחה כל דייר ניגש שיבח והילל
והצוות חייך ואמר לא ציפינו ממך לפחות
...
כולם שיבחו
פירגנו
חייכו
ואז נודע לי גם שקיבלתי מחמאות ושבחים שלא בפניי במהלך כל השבועיים האחרונים
...
סוג של סגירה
של צמיחה
...
היום שנה אחריי מרגישה סיבה
חיים
גאווה
.....
פוסט זה פורסם במטרה לעודד אחרים שנמצאים במקום הקשה הזה
במקום של אין תקווה
..
הנה ההוכחה אפשר לצאת מאפילה
וכן
העבודה לא פשוטה ואפילו קשה
אבל
אפשר
לפני 13 שנים. יום ראשון, 4 במרץ 2012 בשעה 12:13