חדר המראות שלי

צודקים הדוסים.
קול זה דבר אירוטי ומחרמן.
לא רק קול של אישה.

קול גברי, מסוקס,עמוק, נמוך,עבה,דומיננטי, מורה,מצווה,שקט ומקפיא > זה אחד הפטישים שלי אם לא "ה".


קול וחיתוך דיבור של גבר יכול לכבוש אותי או לחילופין גם לעשות לי טרנאוף.

כן, טרנאוף.
אני יודעת שזה שטחי לפסול אנשים על פי הקול שלהם.
יכול להיות שהם מדהימים ושיש להם המון מה להציע.
אבל אם הקול שלהם "צעיר",ילדותי,צפצפני,דק,מהוסס > זה לא עושה לי את זה. זה מוריד לי.

האוזן שלי אפילו רגישה לר' מתגלגלת ולח' וע' גרוניות.
זה לא בקטע של גזענות.
אבל זה חזק ממני.

בשיר המדהים הזה של יהודה פוליקר (המילים של השיר הן כ"כ חזקות שמגיעות להן פוסט משלהן אז בהזדמנות)
הקול בקריינות של יעקב גלעד הוא בדיוק כמו שאני אוהבת.
אבל אם תקשיבו טוב (ואני לא הקשבתי טוב ולא חיפשתי בכוונה) יש לו ר' מתגלגלת שאותי יכולה להוציא מדעתי (יכול להיות שזה קשור לבעיית קשב וריכוז שיש לי?)

דוגמא נוספת: בגל"צ היה קריין ערבי בשם שיבל כרמי מנסור. לבחור הזה יש את הקול הכי מדהים ששמעתי מעודי.
פעם ראיתי אותו באחד נגד מאה והוא הכי לא הטיפוס שלי - ילדון נמוך,רזה וצנום.
גם אם בן דוד יגע בי, בעלי ישר נותן לי גט ובועט אותי לאלף אלפי עזאזל.
אבל הקול שלו....
אם באיזשהי סיטואציה הזויה אני הייתי באיזשהו חדר, עם כיסוי עיניים ושומעת קול כזה..... בעל הקול היה יכול לעשות בי מה שהוא רוצה.