סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חדר המראות שלי

אני.
הכי שקופה והכי אמיתית שאני יודעת.
לטוב ולרע.
איך שאני רואה את עצמי במראה.
לפני 12 שנים. 14 בפברואר 2012 בשעה 14:16

אני זוכרת שראיתי את הסרט בתור ילדה

והסצנה שבה הגבר מכה עם אגרופו בידו השניה ועושה תנועת כתישה (כמו עלי ומכתש) ובכך מבהיר לאישה בדיוק מה הוא רוצה עכשיו, מאוד הרשימה אותי.

לא הצלחתי למצוא את הסצנה המדוייקת אבל שימו לב לדקות 1:31-2:00 בקליפ.

ההצמדות שלה לרגל שלו

המבט שלה אליו מלמטה

איך שהוא תופס אותה ומסדר אותה בפוזה שנוחה לו

הניסיון הלא אמיתי שלה לברוח, המרדף והתפיסה

כ"כ קדמוני, כ"כ שורשי, כ"כ אמיתי

&feature=related" class="ng_url">

&feature=related


מצד אחד רוצה לראות את הסרט שוב.
מצד שני חוששת להתאכזב כמו שקורה לי פעמים רבות עם סרטים ישנים שאני זוכרת אותם כטובים וחזקים (למשל ירח מר)
philia - לפעמים.
עדיף להישאר עם הזכרונות.
קצת כמו טעמים של אוכל כזה מהילדות,

:))
לפני 12 שנים
trust - למיטב זכרוני יש שם סצנה נוספת בו אחרי משגל שלא נגמר בצורה הרגילה, מסבירה האישה את מה שקרה על ידי כך שהיא לוקחת מקל ומפילה אותו כלפי מטה :-)
דריל האנה במיטבה
לפני 12 שנים
אושה{אוש} - אני גם צפיתי בסרט הזה כשהייתי ילדה והסצנה שעד היום מבצבצת במחשבות המיניות שלי היא שהוא עושה אותה שם ליד כולם באמצע המערה.
נוהם לה, מורה לה להתכופף לידו. מזיז אותו כך שעכוזה נוטה אליו ומנסה לזיין אותה.
(הוא לא מצליח אבל לא בכך אני מתמקדת)

כלי לשימושו. בלי בושה, בפני כולם.
כל כך ראשוני, כל כך זר אבל כל כך מגרה...
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י