אני חושבת שגם בתוך עולם הבדס"מ ובין העוסקים בו, יש דברים שיותר קלים לעיכול ומקובלים ויש כאלה שפחות.
לדוגמא: ספנקינג - מקובל ושגרתי לעומת הצלפות עד זוב דם וחתכים עם סקלפל - שיש מעט יותר שעושים והרבה שמעקמים פרצוף למשמע הרעיון.
יש לי הרגשה ותקנו אותי אם אני טועה, שגם השפלה מנטלית, היא יותר קשה לקבלה ולעיכול מאשר כאב פיזי.
יתר קל (לאדון/לקהילה) להבין נשלטת שצריכה את מנת הכאב שלה, גם היא גדולה, כואבת, אקסטרימית אכזרית
ויותר קשה להבין נשלטת שצריכה מנה של השפלה... להרגיש סמרטוט, הכי נמוך שיש שמבקשת לשמוע עלבונות מילוליות.
מעניין אותי איך האדונים שמעניקים כזו השפלה חשים כלפי אותה שפחה...
האם גם להם זה נותן משהו או שהם עשים את זה בעיקר בשבילה?
האם הם מבינים את הצורך הזה שלה ומתגרים מזה שהיא מגורה במצב כזה?
האם קשה להם להבין את זה ונראה להם שמשהו לא בסדר איתה אם היא צריכה ואוהבת להיות כ"כ מושפלת?
