לפני 11 שנים. 7 בנובמבר 2013 בשעה 19:10
אני, בשביל משפחה וגם בשביל חברים מסויימים מוכנה ועושה הרבה מאוד.
אני עושה, לא על מנת לקבל חזרה. אלא כי זה עושה לי טוב לעשות בשביל אנשים שאני אוהבת.
לא פעם אני מקבלת סטירה ומופתעת ממנה. וגם מאוכזבת.
כשהצד השני לא מעריך. כשלצד השני לא חשובה הקרבה כמו שישובה לי.
זה כואב.
ברגעים כאלה אני מתנחמת במשפחה הכי גרעינית שלי שאני יוצרת בעצמי.
בבן זוגי ובנותיי.
מקווה להנחיל להם את הערכים שלי בנושא חשיבות המשפחה וליכודה, ערבות הדדית בין בני המשפחה ועוד.
מקווה שכשיגדלו ויעזבו את הבית ויקימו משפחות משלהן, ימשיכו את הקשר הקרוב והערבות בינהן ולא התרחקו כל אחת עם בן זוגה ומשפחתה... שילמדו גם הן את ילדהן את מה שאני מנסה ללמד אותן.
אבל יותר מללמד ולקוות אין לי הרבה מה לעשות
כי עם הזמן והאכזבות אני מגיעה למסקנה שהרבה מזה, זה אופי ולא רק מה שלמדת וראית בבית.
:(
