בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חדר המראות שלי

אני.
הכי שקופה והכי אמיתית שאני יודעת.
לטוב ולרע.
איך שאני רואה את עצמי במראה.
לפני 10 שנים. 2 בדצמבר 2013 בשעה 10:22

ביומיים האחרונים אני מרגישה כמו בקריז.

נכון, עוד לא ממש הספקתי לטעום מהסם הזה.

אבל קצת הרחתי אותו.

קצת פנטזתי עליו.

בראש שלי,  כבר ממש השתמשתי בו (או הוא בי)

ופתאום כשהאופציה התפוגגה

נשארתי מורעבת.

מורעבת ממש.

לא רגועה מרוב רעב.

מסתכלת לכל הכיוונים אולי מסתתר לו איפשהו איזה סם כזה שעד עכשיו לא ראיתי.

פותחת וסוגרת דלתות, מחפשת בחוסר מנוחה.

כמעט לא מצליחה לחשוב על משהו אחר, חוץ מזה.

מרגישה את הקריז בכל הגוף ובעיקר בראש.

מה יהיה?

מתי זה יעבור?

BODYGUARD​(שולט) - זה לא עובר.
רעב הוא דבר נורא.
לפני 10 שנים
ה דום שלך​(שולט) - יש לי תחושה שזה לא עובר

זה מתגבר
לפני 10 שנים
יהלום נא -
לא יכולה לעשות לייק לפוסט כזה...

שולחת חיבוק וירטואלי, בינתיים }{
לפני 10 שנים
מתנערת - רק אל תנסי להשביע את הקריז באמצעות משהו שיש בו דימיון לדבר האמיתי.
סביר להניח שהזוגיות הקיימת תעזור לך להמנע מטעות כזו.
בהצלחה במציאת אופציה חדשה.
אפילו אי אפשר להגיד לך לעשות מקלחת קרה.
לפני 10 שנים
Cloud_Lord​(שולט) - המקבילה לכאב הביצים שלנו? :)
לפני 10 שנים
שולץ s - כנראה זה לא יעבור.
זה יידחק, פנימה. במלאכותיות.

יתמעט כי תשימי בלמים על זה, עד שיתעורר משהו חדש ובעל פוטנציאל ואז שוב יתעורר במלוא עוזו.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י