חדר המראות שלי

זרה מוכרת - יקירתי,
הרבה (יותר מדי) פוסטים שלך לאחרונה
מוכרים לי כל כך. :)

תהני מהרגעים האלה.
הם עונג אמיתי

מיו​(לא בעסק) - תודה זרונת.
חייבת לעבוד על הריבוי הלא טבעי של הרגעים האלה.

זרה מוכרת - תרצי או לא
כשהן תגדלנה
הרגעים כאלה יגדלו איתן :)

שתקן - חופשי זה לגמרי לבד
לא כתב את זה מישהו?

hafu​(אחרת) - תנסי להחזיק בבית אחד הפרשי גילאים של 12 שנים... (4-16) בחופש גדול אחד אין רגע ביממה שבו אין מישהו ער.
אין רגע שבו אין מישהו זז/שורץ/דורש/בודק/מרעיש/מיצר בלגן.

הרגעים האלו של השקט מוערכים מאוד.

אבל, בהחלט צריך לנסות ללמוד ליצר אותם.

מיו​(לא בעסק) - נראה לי שבמקרה הזה אפשר מאוד להיעזר בבן בת ה16 לשמירה על הבן/בת 4, לא?

אבל אני לא בתחרות עם אף אחד חוץ מעצמי...
וכל כמה חודשים אני מתעוררת ואומרת לעצמי שעם כל ההערכה והתודה הענקית לכל מה שיש לי בחיים והמשפחה, ה״אני״ שלי לגמרי הולך לאיבוד ומוזנח... וזה לגמרי בגללי. כי יש לי בעל שמפרגן ותומך ואני פשוט לא עושה כלום:(
אני מקווה שעד סוף 100 ימי הפרוייקט, אוכל לספר שעשיתי צעדים, גם אם קטנים, לעבר השקעה בעצמי ובשבילי.

hafu​(אחרת) - ברמה התיאורטית כן, ברמה המעשית בחופש שעות הערות שלהם לא חופפות.
וגם כשזה קורה זה מייצר רעש (:

צריך לדעת לקחת את הרגעים האלו. כן.
אני לצערי, הבנתי את זה קצת מאוחר מדי.

מיו​(לא בעסק) - גם מאוחר זה עדיף מאשר לעולם לא... ככה אומרים.

אושה{אוש} - בהחלט מובן
זה מה שחוויתי בשבוע האחרון
מצד אחד תענוג
מצד שני לחזור לבית ריק עושה גם עצוב

שולץ s - גם לי זה קרה.
נכנסתי הביתה.
נשמתי נשימה עמוקה.
אפילו לא הדלקתי מוזיקה.
ואז הבן זונה עם המפוח עלים....

מיו​(לא בעסק) - לא מוזיקה.
לא טלוויזיה.
אני והיד :)

amirdom​(שולט) - נדמה לי שרוב האנשים הנשואים עם הילדים שמחכים בבית, בהחלט יבינו את זה ועוד איך יבינו את זה :)

פולניה-גאה​(שולטת) - כייף אדיר אני חולמת על זה :)