לוקחת נשימה ארוכה
ואחריה עוד כמה
אולי הייתי צריכה לצפות את המתקפה שחיכתה לי הבוקר.
אבל לא צפיתי את הכיוון שממנו הגיעה.
כתבתי על תופעה ועל מה שאני חשה כלפיה ולא על בלוג או פוסט ספציפי.
לכן
מצד אחד,
כתבתי התנצלות בבלוג שלך, אדומה מדם (ובגלל שאין לי דרך לפנות אליך באופן פרטי, שלחתי לך מסר שבוודאי יגיע בהמשך היום, דרך חברה משותפת)
לרגע לא היית בראש שלי בכתיבת הפוסט ולכן הפוסט שלך הבוקר הפתיע אותי.
אין לי דבר נגדך ואני אוהבת ונהנת לקרוא אותך.
ואם כשאת קוראת את שורות אלה את חושבת לעצמך ״כן ממש...״ אשמח אם תצרי איתי קשר בפרטי, דרך החברה המשותפת, ואציג לך דוגמאות לפוסטים אחרים, לא שלך, שעוררו אצלי את התחושות לכתיבת הפוסט שלי.
הייתה גם אש, מכיוון פחות מפתיע
לך,
אומנם לא מגיעה התייחסות וחשבתי להתעלם, אבל זו הזדמנות מבחינתי לסלוח לך, גם אם את לא מבקשת סליחה.
על כך שכשכל מה שהייתי צריכה ממך זו מעט חמלה, הבנה ותחושת ״אחוות נשים״
לסיטואציה רגישה בחיי הפרטיים, בחרת להרגיש מותקפת, להתקיף חזרה ולסובב את הגב ומאז לנסות לשפוך שמן ולחמם נגדי נשים אחרות, בכל הזדמנות.
על אלה אני סולחת לך.
מצד שני,
למרות התחושות הלא נעימות מהמתקפה
אני לוקחת נשימה עמוקה ומנסה לומר לעצמי שזה העולם ולא כולם צריכים לאהוב אותי.
אפילו שקשה לי עם התחושה הזו.
אני לא מרגישה נעלה או טובה יותר
הלוואי והייתה לי עשירית מהביטחון העצמי שלכן.
אבל
אני בוחרת לא למחוק את הפוסט הקודם
מכיוון שכתבתי שם על תחושות שלי לגבי תופעה ולא לגופו של כותב/ת ספציפי/ת
וזו זכותי, הבלוג שלי זה המקום לכך ואני לא הראשונה ולא האחרונה שעושה זאת בבלוג שלה.
לא התכוונתי לפגוע באף אחד, בטח לא במי שנפגעה והתנצלתי ואני מתנצלת שוב.
מעבר לכך, בפוסט ההוא, היו בקשות סליחה אמיתיות וחשובות ולכן גם ראוי שישאר.
שנה טובה :)
