זה כמעט קרה לי שוב
שראיתי משהו באיזה פרופיל כאן
או קראתי משהו באיזה בלוג
או הייתי עדה לאיזו שיחה בכללי בצאט
שכמעט גרמו לי לכתוב כאן, איזשהו פוסט
שבטח היה משתמע כביקורתי.
אני עוצרת את עצמי
זה לא קל
ואני שואלת את עצמי למה?
מה אכפת לי?
ולמה עד כדי כך אכפת לי שאני צריכה להגיד את זה בקול רם (או בכתב) ולא מספיק לי לשמור את המחשבות לעצמי?
למה כל כך בוער בי להוציא את האמת (הסובייקטיבית שאני רואה) לאור?
למה אני לא סומכת על זה שאחרים, רואים אותה בעצמם לבד, בלי שאכוון אליה פנס?
למה חשוב לי בכלל שיראו גם?
אני באמת שואלת את עצמי את השאלות האלה...
תוך כדי כתיבת הפוסט.
ויש לי איזושהי השערה...
אני בת מזל בתולה
אני לא כזו חובבת אסטרולוגיה
ואף פעם לא שאלתי את הדייט שלי מה המזל שלו כדי לבדוק התאמה
וגם אם היה אומר לי מה המזל שלו, זה לא היה אומר לי שום דבר... לא מכירה את כל התכונות של כל המזלות בע״פ.
אבל כמו הרבה, את התכונות הבסיסיות של המזל שלי, אני פחות או יותר מכירה.
תמיד חשבתי שרוב התכונות בכלל לא מתאימות לי, בעיקר לא עניין הסדר... אני אוהבת סדר אבל לא אוהבת לסדר.
וגם בעניין הביקורת...
עד לאחרונה חשתי שאני ביקורתית רק כלפי עצמי.
מאוד ביקורתית כלפי עצמי.
תמיד הייתי.
אבל לא חשבתי או הרגשתי שאני ביקורתית כלפי אחרים...
לאחרונה התחלתי לשים לב.
אני חושבת שאני כותבת פה על עצמי
אני מתכוונת לכתוב פה על עצמי
אבל אני עושה את זה דרך ביקורת על אחרים.
הגדרתי את עצמי, דרך דוגמאות של א.נשים ששונים ממני.
דרכם נתתי דוגמאות לדברים שאני לא.
לא הרגשתי שזו ביקורת, כי אני לא מרגישה טובה מהם.
רק שונה.
אחרת.
סגנון אחר.
לא טוב יותר.
אחר.
ועדיין... זה לא היה בסדר.
לא כלפיהם.
וגם לא כלפי עצמי - שהגדרתי את עצמי דרך המה אני לא, במקום מה אני כן.
ולכן בעצם הרגשתי כרגיל, שזו ביקורת עצמית ולא הבנתי שא.נשים חשים שזו ביקורת עליהם.
אז כבר בפוסט הזה
כתבתי ומחקתי מספר פעמים
ולמרות שזה לא היה קל, נמנעתי מלתת דוגמאות מאחרים, לדברים שאני ״לא״ ושונה מהם.
אז מעכשיו...
גמילה ותרגול
בתקווה שבקרוב יגיע פוסט על מה אני כן.
