באחת וחצי בלילה, אני מסיימת לעבוד.
עייפה.
ברור שעייפה.
אבל אין לי כוח...
לסגור את הלפטופ,
להעביר אותו מהברכיים שלי לשולחן שליד,
לקום,
לסגור את האורות,
לטפס במדרגות,
להתפשט,
להתקלח,
להכנס למיטה
להרדם.
אז בינתיים... הלפטופ עוד עליי
מקווה לא למשוך את הזמן יותר מידי, כמו אתמול בלילה.
מחר אני חייבת לקום מוקדם ולא תהיה לי את הפריווילגיה להשלים שעות שינה בבוקר.
נכנסתי לכאן, לחפש את הפוסט שאמרת שמתגלגל לך בראש ושתכתוב בימים הקרובים.
לא מצאתי אותו.
כאן היו כמה שורות שכתבתי והתלבטתי והחלטתי למחוק - בדיוק מה שביקשתי שלא תעשה בפוסט שלך.
אני מתגעגעת לפוסטים המשובחים שלך (אני בטוחה שאני לא היחידה) אלה שכתבת לפניי, כשעוד היה לך אינטרס לצוד.
אין לי בעיה שתפרוש שוב את רשתות המילים והפתיונות בכל מיני פינות בבלוג שלך.
אני לא חוששת מאלו שעשויות להימשך אליהן.
אני בטוחה שיהיו כאלו.
אני גם בטוחה בי.
למרות שכעת אני פחות זמינה.