ממתי אנשים החליטו להיות כאלה אינטיליגנטיים, רב מימדיים, בלתי החלטיים, חסרי אינטואיציה?!
אני מבין, שהאינטיליגנט הרגיש זה הגבר החדש, זה שיודע לנהל משברים, לשאת ולתת, להתחשב, לדסקס חוסר הסכמה, לעבוד באופן מחושב, לסכם ישיבות, לכתוב אקסל עם אלפי פרמטרים, לנתח, להיות זה שמכיר את כל הרבדים. אבל ראבק - אתם לא מתגעגעים לרגע הזה שיש לכם שבריר שניה להגיב לכל הפרעות הקשב שבחוץ, להניף את הכידון ולתקוע אותו בטייגר שבזה הרגע הפתיע אתכם מלמעלה?
אני מבין שבעולם החדש, פזיזות נחשבת פרימיטיבית, אבל מתי קיבלתם החלטה שאין לכם שום יכולת להצדיק, כי היא קרסה מכל אותם מימדים מזויפים, זיוני השכל והרעש הסביבתי לנקודה בינארית אחת של "כן" או "לא"?!
ולמה לעזזל אתם מחפשים הצדקה לכל דבר שאתם עושים, ופשוט לא בוחרים לעשות את זה?! ללכת על החבל בלי ליפול, במקום להסתכל ולעשות במכנסיים לקול ההמון הצוהל שנמצא רק בדמיון שלכם?! באיזה שלב בדיוק הפכנו מקוזאקים שכובשים, אונסים, גומרים לך בתחת בלי לדפוק חשבון, מחריבים ושורפים כפרים שלמים ליצור בירוקראטי, משפטני, מתחשב, חתרן וכל כך בלתי אפשרי.
בין הפותרים יוגרל סוס, אוכף, ואישה צעירה שנאספה מהשדה, סתם כי יש לה שיער שאפשר למשוך אותו, ואגן חזק ומוצק.