הסלון

בד"כ היה נפגש איתן בבתי קפה או כל מקום ציבורי אחר. הוא מעדיף פארקים ציבוריים. ורצוי זה של רעננה. יש שם מלא שבילים להסתובב בהם. מקומות למצוא פרטיות. לדבר. לגשש דברים אחרים. לא משהו שבקלות אפשר לעשות בבתי קפה. בטח לא בפגישה הכרות ראשונה.
אלעד הלך עם זה עד הסוף. היתה לו הרגשה טובה עם זו החדשה. יום אחרי יום בהודעות הפרטיות. הוא מצא את עצמו בקושי עובד.גונב כמה דקות כל פעם במשרד כדי לענות על הודעה שלה. זה היה משהו אחר. הנשלטת הקבועה שלו לא ידעה. הוא אסר עליה להכנס להודעות הפרטיות שלו מה גם שהיא לא ידעה את הסיסמא.
אחרי כמעט שבוע שעברו למסנג'ר אלעד הרי לא חשש להראות לה את התמונה שלו אך היא הראתה רק את תמונת הגוף שלה ומחקה את הראש. היא תרצה את זה בכך שהיא דמות ציבורית והיא לא יכולה לקחת סיכון. זה היה נחמד אולי לפנטז שאתה עוד תסשן את רפאלי, ארונוב או גינצבורג אבל האמת היא שלא היה אכפת לו. הוא ניסה כבר כמעט הכל. כמעט.
היא החליטה שהם ייפגשו בדירה שלה. זה קסם לו. היא החליטה. נחמד. אולי לרגע היה צריך לדאוג. לחשוב. להציע אולי בכל זאת מקום פומבי. הרי לא ראית אותה ואתה ממש לא יודע מי זאת יכולה להיות. נכון? אבל לא היה אכפת לו. לאלעד מעולם לא היו עכבות. פעם היתה לו נשלטת דתיה. דתיה דתיה. מלובשי השחורים. היא התגנבה איתו דרך פרצה לבית הכנסת בשכונה ושם סישן לה את הצורה. פעם אחרת הזמינה אותו אליה בזמן שהוריה ישנו חדר ליד שנת צהריים. הוא התגנב לחדר שלה בשקט ובעל אותה עם דלת פתוחה. נראה אותך גונחת. נראה אותך צועקת. נראה אותך גומרת.
הוא דפק בדלת והמתין. כמה מכוערת היא כבר יכולה להיות עם גוף כזה כמו שהראתה לו. הוא לא האמין שהיא מפורסמת באמת אבל לא היה אכפת לו.
"תכנס וסגור אחריך את הדלת. דקה אני באה".
נוותר לה על החוסר רשמיות. פגישה ראשונה. אין ניסיון. תוך כדי שיחה נלמד אותה את הכללים. מה אומרים ואיך. איך מתחילים משפט ואיך מסיימים. איך לקבל את פני בדלת ואיך עליה להופיע. הכל. היא לא הטרייה הראשונה שלו.
הוא פותח את הדלת וסוגר אחריו. מבט אחד קצר על התמונות המוכרות שבקיר הסלון והנה היא מופיעה.
הלסת שלו נשמטה. עיניו נפערו. היא הופיעה בג'ינס פשוט וחולצת טי בצבע בורדו שחושפת כתף ואת הרצועה של החזיה.
זאת היתה האחיינית מאי.
"מאי??????" הוא שאל שאלה מבלי לקבל תשובה. הוא ממש לא ידע איך לעכל את זה. רגע....הוא ניסה להחזיר את הזכרון שלו לאחור. זאת היתה היא למשך אותו הזמן. הוא הביט בה ולא הביט בה. הוא לא ידע מה לאמר ומה לחשוב. זאת האחיינית מאי.
"הדוד אלעד" היא השיבה וחייכה אליו את חיוך עלומיו. החיוך הזה הזכיר לו נשכחות. זה אותו חיוך שלה כשניצחה אותו במונופול לפני חמש שנים כשהתארח אצל אחותו ביום כיפור. זה אותו חיוך אחרי שנתנה לו ביס ביד לפני שנתיים אחרי שלקח אותה לסרט אימה. זה אותו חיוך אחרי שהכירה לו את החבר שלה שאותו הכירה בצבא משם השתחררה לפני כשנה.זה היה חיוך של בת השכן. זה היה החיוך של הילדה הרעה מבית טוב.
הוא עמד שם ופשוט בהה בה. ביופי הפשוט שלה. ללא איפור וללא תכשירים עושי קסמים.
"סיימת לבהות? לא השתניתי בהרבה." חייכה אליו שוב את אותו חיוך.
"זו את היית כל הזמן?! למה לא אמרת?" הוא לא ידע אם להתרגז. איך אפשר להתרגז עליה. איך אפשר להביט ביופי הזה ולכעוס.
"למה לא סיפרת לי מאי? שזו את?? " הוא רצה לדעת תשובה לפני שהוא מסדר את מחשבותיו בראשו.
"כי היית מסרב. זה משנה עכשיו?" היא היתה כמוכנה לשאלות שלו. להפתעה שלו. היא חיכתה לזה. ציפתה. הכינה את עצמה.
"אז את בעצם....אלוהים אדירים יודעת הכל עליי!" הוא תפס את ראשו , ניסה לשחזר את כל הדברים שסיפר לה אודותיו. על ניסיונו כשולט. על הנשלטות שלו. אלה בעבר ועל זו הנוכחית.
על חייו כרווק בגיל 41. על עולם השליטה. על כל הדברים החריגים שהוא עשה. הוא הרגיש ערום. לא בטוח. מושפל במידת מה. על התרגיל. על העורמה. על זה שנתפס במידת מה עם מכנסיו למטה. לאט לאט הוא מתחיל לקלוט.
האם עליו לברוח משם בטרם עושה את טעות חייו? איזה סיכון הוא לוקח על עצמו? האחיינית מאי היתה בשבילו אבן החכמים הבלתי ניתנת להשגה. פרי הדעת. הנחש. הפנטזיה הדחוקה שלו.
"יש לך עכשיו 2 אפשרויות הדוד אלעד." היא המשיכה ללחוש לעברו.
הוא עדיין עמד המום. לא ידע איך להגיב. האחיינית מאי ידעה עליו הכל. והוא לעומת זאת ידעה רק מה שהיא ספרה לו. והוא ידעה עכשיו כשמכיר את מי שעומדת מולו שכל מה שספרה לו היה שקר. עכשיו הבין למה התמונות על הקיר נראו מוכרות. עכשיו הבין למה לא רצתה שיבוא בכל מחיר לחנוכת הבית של אחותו. היא תכננה את זה זמן רב מראש.
הוא הרגיש מסוחרר. שאלו אותי שאלה? הוא הרגיש צורך לשבת ולעכל. זה לא ייתכן.
"אפשרות אחת שאתה יוצא מפה ואנחנו לא מדברים על זה יותר בחיים. נפגש כמובן באירועים של המשפחה כמו החתונה של יוסי חודש הבא אבל לא על מה שארע כאן". ידיה עדיין היו שלובות על החזה שלה. היא ידעה בדיוק מה רצתה לאמר. איך לנהוג. היא שלטה בכל שניה בסצינה הזו בינהם.
בפעם הראשונה, הוא ניסה להרים את ראשו ולהסתכל על האחיינית מאי בעיניים. האחיינית מאי הקטנה ראבאק. הוא לא מאמין.
"האפשרות השניה הדוד אלעד, שאתה מתפשט וממתין לי על השולחן בסלון על ארבע. יש לך חמש דקות." אמרה ופנתה לאחור.
"רגע רגע...אני פה הש..."
"האם הצהרתי שאני פה כנשלטת? האם אי פעם בכל השיחות שלנו הצהרתי שאני רוצה להיות נשלטת שלך?" היא נזפה בו.
הוא התקמט. לא ידע מה להשיב. למה הוא הניח שהיא נשלטת.
"מה התפקיד שלי בפרופיל הדוד אלעד!" דרשה ממנו תשובה ורשפה אליו את עיני השקד החומות שלה.
"אממ...מתחלפת" גמגם בשקט. עוצמת המכה היתה איומה. היא מצאה אותו לראשונה בחייו מחוסר מילים.
"נכון מאד חצוף!.3 דקות נשארו לך." אמרה והסתלקה לאחורי הדירה.
להיות או לא להיות. זה איום ונורא. איך אפשר להחליט? אני שולט או לא שולט? מערבולת של רגשות מסתחררות לו בראשו אבל בעיקר בבטן. מן גוש כזה שהולך וגדל וזוחל לו באיטיות כלפי מעלה. או שייצא דרך הקיא או שיצא דרך הדמעות. או שתיהן. הוא נבוך. הזקפה האדירה שקפצה איתן במכנסיו אינה הוסיפה לדילמה הקשה שרבצה עליו. הוא מאד רצה אבל לא ידע. כל העכבות שלו שעליהן כה התרברב פגו ואיבדו את משמעותן. מה עלי לעשות?? ראבאק זו האחיינית שלי. ללכת או להשאר?!
הוא לא ידע איך להסביר את זקפתו. אדון סאדיסטי שכמוהו. איך הדחיק פנימה את הפנטזיות האלה ולא העיז לתת להן דרור.איך אדע מה הדבר הנכון? מה אני באמת רוצה לעשות?! אבל באמת באמת.

מאי חוזרת חרישית תוך 3 דקות בדיוק ומוצאת את הדוד אלעד על שולחן בסלון , עירום כביום היוולדו ועל ארבע. עם התחת אליו. מתבייש .נבוך. היא יודעת הכל עלי. היא יודעת אפילו על הפנטזיות האסורות שלי עליה מבלי שידעתי שאני מספר לה. הוא משפיל את ראשו ומביט תחתיו על הזקפה האגדית שטרם נרגעה.
מאי עומדת מאחוריו.רגליה נוגעות בישבן שלו והוא רועד.
"אני לא יודע מה אני עושה. " מלמל לעצמו.
לפתע היא לפתה בחוזקה את זקפתו בידה הענוגה.
"אוחח" הוא התקפל ונשך את שפתיו. זו הפעם הראשונה שלו והוא ממש מתרגש שקשה לו לעכל את זה.
"ידעתי כל הזמן הזה שאתה זונה קטנה." לחשה לו בקול הפעמונים שלה ולטפה את גבו.
הוא מצא את ההשפלה והמבוכה מחרמנת עד מאד שהוא לא יכול להתרכז. הוא מעופף. חושב על דברים אחרים. כבר לא נמצא שם. מרחף. מתחיל להמריא עד שהוא מרגיש אצבע עדינה ומשומנת נדחפת אל אחוריו.
היא ממשיכה לסובב את האצבע הקטנה שלה בתוכו והוא רוצה לקבור את עצמו מבושה. מעלבון. מהשפלה.
"אוחח" הוא מתקמט ומתקפל. אינו מסוגל להרים את ראשו.
היא מוציאה את האצבע ומוסיפה ללטף אותו עד שהוא מרגיש את הדילדו שהיא לובשת חודר את מבושיו.והיא, האחיינית הקטנה מאי חודרת את הגאווה שלו. חודרת את הכבוד העצמי שלו. חודרת את המוניטין שלו כשולט.
מאי מתחילה לזיין אותו בתחת. אוחזת בשני מותניו ומהדקת את עצמה אליו.
הוא גונח בשקט. פאק. האחיינית שלי מזיינת אותי ואני נהנה מזה. מה קורה פה. אני לא מאמין.
גידלתי אותה. החלפתי לה חיתולים. האכלתי אותה בחלב אם מבקבוק. שיחקתי איתה במשחקים לפעוטות. שיחקתי איתה במשחקי לוח והפסדתי לה בכוונה.
והקטנה הזו, האחיינית מאי מזיינת אותו. מזיינת לו את הצורה.
"כל הכבוד זונה קטנה שלי." היא לוחשת לו בקול הפעמונים שלה ומלטפת את הגב התחתון שלו.
הוא חושב שהרגיש בדמעה קטנה מבצבצת לה בזווית העין. הוא לא יתן לזה לקרות. הוא ייכנס למכונית שלו ואז יבכה. הוא לא ייתן לאחיינית הקטנה שלו לראות את זה. בשום אופן.
הוא רק מגרגר ונאנק כפי שלא נאנק אף פעם.
והיא , האחיינית הקטנה מאי מזיינת אותו בטבעיות. מזיינת אותו כמנוסה. כשולטת ותיקה. כאילו תמיד היתה השולטת שלו. חיכתה לזמן הנכון.
ואז היא מוציאה את הדילדו ממנו.
נותנת לו לעכל את מה שקרה. להסדיר נשימה. להתאושש.
היא ניגשת אל מול פניו כאשר הוא עדיין תקוע באותה עמדת מוצא על ארבע. מה הרגע קרה?? זה קרה לי? האם היא עשתה לי את זה? ואיך זה נהניתי מכל זה לעזעזל?!
מאי מלטפת את ראשו.
"תסתכל עלי הדוד אלעד" ציוותה עליו.
אבל אין הוא יכול. מספיק הוא מתאפק שלא לפרוץ בבכי מולה. גבר בגיל העמידה מול ילדונת בת 21.
הוא עלול לבכות מולה כמו ילד. הוא לא מסוגל להסתכל עליה. לא עכשיו. לא כרגע. אולי לא לעולם. לא פה ולא באירועים משפחתיים. כרגע הוא לא מסוגל.
"אז נראה אותך בחתונה של יוסי או לפני זה?" רומזת לו בעדינות.
"אממ..." הוא מגמגם מולה. מנסה למצוא מה לאמר. לשקלל. לבדוק. מתאמץ להוציא מעצמו את טיפת הכבוד האחרונה. מה הרגע קרה. לי? זה קרה לי?
"אני אשמח לפני זה. לפני החתונה. פעם הבאה אתן לך לגמור." מחייכת אליו את אותו חיוך של פעם.
את אותו חיוך של תמיד.
"אני מבטיחה דוד אלעד."
הוא מנסה להרים את הראש. הוא פוקח את עיניו וקולט שהיא נשארה עם אותו הג'ינס ועם אותה חולצה. היא רק הוסיפה לעצמה סטראפ און. הוא לא מסוגל להביט בה.
"אני מבינה" ומוסיפה ללטף אותו.
"2 דקות אתה בחוץ דוד אלעד..." מקפידה לכנות אותו כך כדי שלא ישכח מה הוא בשבילה ומה יישאר. עם עוד ערב או בלי.
"...פשוט אחותך צריכה לחזור כל רגע מהעבודה" אמרה ונעלמה לחדר שלה בפאתי הדירה.
הוא חיכה עוד רגע ווידא שהאחיינית הקטנה מאי באמת לא רואה אותו , קם והתלבש. ארז את מעילו ואת שארית כבודו מדירת אחותו ונעלם מהבית. משאיר מאחוריו הרבה סימני שאלה וסימן אחד עדיין גדול של אמת בלתי נמנעת.
הוא חייב לדבר עם שימרית, הנשלטת שלו. הוא צריך לקחת הפסקה כדי לעשות חושבים. כדי לעכל.
בתוך המכונית, בחנייה חשוכה לא הרחק משם הדליק אלעד את הסיגריה של אחרי בידיים רועדות ועיניים דומעות. הוא לא בטוח מה הסערה הזו עושה לו. הוא חייב לדבר איתה. הוא צריך הפסקה.אחרת איך אוכל גם עליה להסתכל בעיניים? זה לא יהיה הוגן אבל לפחות כמה ימים כדי להירגע. כדי להבין. להכיל. לבדוק. להסתכל שוב במראה.
עברו עוד שעתיים ואלעד עדיין במכונית. לא הרחק מאותה דירה.
שימרית חיפשה אותו כבר פעמיים.
הוא חייב להבין את המערבולת שהתחוללה שם בפנים. איך נתן לזה לקרות. מה ההשלכות.איך נהניתי מזה. מה זה אומר עלי? האם אני שולט? מתחלף? נשלט.? האם זה משנה?
הוא כל כך נהנה מהאקט המשפיל הזה שהזקפה האיתנה לא אבדה את עצלנותה ולו לרגע. נשארה כגלעד. להזכיר לו. להזקיר לו.
הוא לקח את הפלאפון וחייג מספר. הוא חייב להסביר לה. לדבר איתה על זה. זה לא ככה. הוא צריך זמן כדי לעכל. להתוודות או לא. להיכנע או לא. להיות מסוגל אי פעם להסתכל לה בעיניים.הוא חייב לספר לה.
הטלפון מחייג.
"הלו??"
הגוש הזה בפנים מאיים לפרוץ החוצה. הוא רוצה לבכות אבל לא מסוגל. הוא רוצה הרבה דברים אבל לא יודע איך.
"תשמעי זה אני..." הוא משיב לה בקול חנוק מדמעות.
"לא. תקשיב לי אתה." מאי עונה לו. "מהיום אתה קורא לי האחיינית מאי. לא מלכה.לא שולטת. האחיינית מאי. ברור זונה?"
"כן." הוא משיב ומפסיק לרעוד."כן, האחיינית מאי".

נכתב ע"י חניבעל

12:30-17:00

12:30
הדלתות ננעלו. אחד עשר משתתפים כולל הבוס. אחד עשר אבירי שולחן עגול. רשמת חיוורת פנים מחסירה פעימה. נועה, טרף בין ציידים במרכז השולחן העגול המתכוונן רכונה על ארבע. התחת שלה מופנה לעבר הבוס. נרגשת. מצפה. איזה כיף לי בעבודה. חושבת לעצמה אם משרה זו יכולה להתחרות כמשרה הכי טובה בעולם. ארוחת הצהריים מחכה לה על השולחן. אפילו הדיאט קולה שלה מוגשת בקערת פלסטיק כחולה. פיצה חתוכה לקוביות קטנות על צלחת בצד. חתיכות קטנות כדי שהיא לא תצטרך להשתמש בידיים. רק בפה.כמו הפרסומת לקרלסברג. זוהי בהחלט המשרה הכי טובה בעולם.
נועה כבר לא הצטרכה למרוח על התותה שלה חומר סיכה. היא הסתפקה בחור הישבן שלה. הסיטואציה מספיק מרטיבה אותה גם בלי כל חומר שלא יהיה. היא מגניבה מבט לרשמת הנבוכה והואנילית ומחייכת חיוך גאה ואצילי. אני שפחההה ואת לא. נועה מתחילה לאכול את הפיצה בטעם ביתי משהו ומיד מפשקת את רגליה. סטירה מאי שם נוחתת לה על העכוז המלכותי שלה. כל כך הרבה ידיים עברו עליה. זה גורם לה לצמרמורת נעימה בגוף. כל כך הרבה ידיים. כל כך הרבה לשונות. כל כך הרבה יריקות , סטירות, מכות , הפלקות, הנחתות. כל כך הרבה זין. מכל הסוגים שיש היא חושבת. זקנים וצעירים. איתנים ותחת השפעה של כדורים. עבים, צרים, ארוכים, קטנים ,חצילים, עקומים, מלפפונים , בננות או קישואים.
מתחילים לסובב אותה על השולחן כמו ברולטה מה שמזכיר לה שבאוגוסט היא נוסעת בחברת הבוס לחופשה על יאכטה של מה שמו מפרשת השוחד. על הסיפון כ- 130 גברים. מסובבים אותה והיא ממשיכה לאכול. מנסה להציץ על אותה רשמת עמומה. לא מנסה להציץ על אותם פרצופים. זין אחד מבליח לתוכה באין מפריע. היא כמעט נחנקת מהפיצה בגלל גודל הזין. הוא מזיין אותה באין מפריע ובשלב מסויים מתחיל לנאום לאחרים. מדהים. בעודו מזיין אותה הוא נואם להם כאילו הוא מחזיק את בקבוק המים המינרלים שלו או מקשקש בעט בבלוק כתיבה. הגודל של הזין שורף אותה בפנים אבל היא לא מצליחה למחוק את החיוך שלה מהפרצוף. זוהי בהחלט המשרה הכי טובה בעולם.
הזין ההוא יוצא והיא עוברת כמה מעלות ימינה לזין אחר. יד מצד ימין סוטרת לה חזק על ישבנה. נועה כבר מזמן לא שם. מזל שהיא יכולה קצת "לברוח". באחת הפעמים הרשמת לא הגיעה ונועה תוך כדי הישיבה הביזארית הזו נאלצה לרשום את הכל תוך כדי. למרות שהיא הרטיבה מזה יותר , זה היה קשה שבעתיים. עוד סיבוב ועוד זין אחר. היא כבר איבדה את הספירה. נראה לה שכולם כבר עברו עליה לפחות פעם אחת. מישהו אחר מחליט לקשור את ידיה מאחורי גבה בעניבה שלו בקשר מוט.
הוא משעין את ראשה על השולחן. זה שיושב מול זה שמזיין שולח לעברה את הרגל היחפה שלו ודוחף את הבוהן שלו לתוך הפה המרייר של נועה. נועה מוצצת בתאווה את הבוהן שלו. מוצצת כאילו חזרה להיות תינוקת שצריכה את המוצץ שלה כדי להירדם. רק שלא ישימו עליה חיתול עכשיו רק בגלל שהיא מרטיבה כל כך. פאקקקק זה כל כך מחרמן אלוהים. נועה כבר מזמן בדרך האבנים הצהובות, בארץ הפלאות , בארץ עוץ ובארץ לעולם לא ביחד. עוד זין ועוד זין. פאקקק. זה יותר טוב אפילו מפעם שעברה. המשתתפים פה ממש איכותיים. שגריר שגריר אבל עם כזהההה. מסביב ממשיכים לסטור לה על גופה ולא מסתפקים עכשיו רק בעכוזים שלה כי אם בכל חלק עסיסי בגוף שלה. וגם כזה שלא. היא ממשיכה לספוג יריקות והשפלות מילוליות. ממש נורא. אילו יציאות לאנשים כל כך מכובדים. פאקק. היא כל כך נהניית. יש מצב שאתם ממשיכים את הישיבה עוד כמה שעות??? בייביסיטר או לא אני רוצה להישאר פה על השולחן. אפשר? היא מתה לשאול.
עכשיו כולם מתחילים בסבב של גמירות. כמה שפיך אלוהים. והכל בשבילי??? תודה. לא הייתם צריכים. בהחלט ארץ לעולם לא. בהחלט המשרה הכי טובה ביקום. גמירה אחת בפרצוף. עוד אחת אחרת בתוך התחת שלה. עוד אחת על השיער. חתיכת חרא. למה על השיער? עכשיו היא צריכה לחפוף לפני שהיא הולכת הביתה. עוד גמירה אימתנית לתוך האוזן. אחד חצוף אחר כיוון והצליח להכניס זרם דק לתוך הנחיר. נועה חושבת שהיא מתעלפת. עוד גמירה בתוכה. עוד אחת ועוד אחת על הפנים. כמה גמירות. הכל בשבילי. היא מסתכלת לבנבנה ונוטפת זרמה על הרשמת המזועזעת. היית מתחלפת איתי? גמירה אחרונה לתוך הגרון. עוד גמירה על הפנים. אחת לתוך העין. כאילו לא גמרו שנתיים. מה פוליטיקה עושה לאנשים. נועה מעולפת. כזאת ישיבה מזמן לא הייתה. כל אותו זמן הם המשיכו לדבר על התיק ותמיד היה אחד תורן שלא היה תורו לדבר והוא זה שזיין. זה ממש לא הפריע להם. הם נהנו ממנה באותו אופן שהיו נהנים מאני לא יודעת מה וזה לא היה מפריע להם.

14:47
נועה מתעוררת בחדר ישיבות ריק מטונפת ונוטפת. היא מתעוררת מסטירה מצלצלת על ישבנה.
"על זה אני משלם לך? על שינה? הורדתי לך את השעתיים האחרונות מהמשכורת על השינה הזו.הישמרי להבא".
"כן בוס". היא חוזרת לחדר עירומה, נוטפת , מטונפת, מלוכלכת, אדמדמה, בכל מקום בגוף אדמדמה, מצולקת כמעה והעיקר מאושרת עד הגג. הישיבה הזו הייתה כמעט מושלמת. כמעט. קצת מוזר אבל אף אחד לא דחף לה את הזין לתוך הפה. בד"כ תמיד עושים את זה. כולם שם כבר יודעים. היא הרי תמיד בולעת. מה הטעם בלעשות חצי עבודה אם לא לבלוע נכון? למה באמת לא דחפו את הזין לפה שלה. היא קצת נעלבה מזה. גם לפני המשרה אם יש משהו שהיא ידעה שהיא טובה בו אז זה למצוץ.
נועה מתחילה לנקות את חדר הישיבות כשהבוס שלה אוסף את חפציו ואת הניירת שלו ומתארגן לצאת מהחדר אחרי עוד סשן רשימות אחרונות. הוא פותח את הדלת ומסתובב חצי סיבוב." הרשמת השאירה אצלי את הפרטים שלה כך שתשתדלי יותר.".
הכלבה הארורה הזו. נועה התחילה לסדר את הכיסאות ולזרוק בקבוקי שתייה ריקים . היא רכנה על הרצפה כדי להרים ניירת שנזרקה ככה סתם. לפתע נתקלו עיניה בכמה טיפות זרע שמצאו את מקומם על הרצפה משום מה. טיפות יקרות ומיותמות. היא מתכופפת ומלקקת בלשונה את טיפות הזרע.

15:21
היא חוזרת לשבת על הדילדו שלה במשרד שלה להמשך עבודה משרדית. עוד טלפונים. עוד ניירת. עוד תיוקים. עוד לתאם פגישות. היא נהניית מכל רגע. התותה שלה היום לא מפסיקה להרטיב ולא מספיקה להתייבש. כולם עדיין מסתכלים. פשוט עומדים שם ובוהים בה. על מה הם מסתכלים מה? כאילו אני עומדת בחלון ראווה בקניון והם מסתכלים עלי. היא ממש נהנית מזה. גם התותה שלה.שיסתכלו. היא דוהרת מעט על הדילדו כדי לכוון אותו יותר. אסור לה לדהור עליו. היא צריכה לשבת על כל כולו בנוחיות גמורה. רק שהבוס לא יתפוס אותי על זה. קדימה לעבודה. על איזה תיק עבדנו היום?

16:44
"תכנסי יסמין 42" קורא לה הבוס.
היא קמה מהדילדו המתנדנד שלה , הכוס שלה נוטף כל כך שזה נותן לה הרגשה של חורף.היא נכנסת למשרדו של הבוס.
כן בוס?" עומדת איתנה וגאה מולו. רק בבקשה שלא תפטר אותי. אני כל כך נהנית פה. זה המקום בשבילי. אפילו אל תשלם לי רוצה להגיד לו. המזונות של בעלי מספיקים לי להכל. היא לא מעיזה להגיד לו. לייעץ, לשאול, להטריד, להפריע.
הבוס עסוק בענייניו והיא כמובן מבינה את הרמז. תוך שניות היא שוב מתחת לשולחן ושוב שולפת את האיבר הנדיב של הבוס שלה. שנייה אחת נוספת והוא כבר עמוק בגרונה. היא לא ממהרת. אמצוץ לו כמה רק שיחפוץ. הילדים יסתדרו. איכשהו. היא בולעת ומוצצת באהבה גדולה. היא אוהבת את זה. תוך דקות הוא והיא מגיעים לגמירה. היא גומרת שנייה אחרי שהיא מבינה שהוא גומר. גומר עמוק וסמיך בגרונה. מתחת לשולחן הוא מלטף את שיערה. הזין שלו מלטף את לחייה.
"אני יכולה לשאול אותך שאלה בוס?" היא מעיזה.
הוא מופתע. "כן יסמין 42".
"למה לא דחפו לי לפה הפעם ?" השתוממה לדעת באמת ובתמים.
הוא המשיך ללטף את פניה. "אני אמשיך לחלוק את התותה שלך לכולם אבל הפה שלך, השפתיים שלך והלשון שלך שייכים לי".
נועה התמוגגה.
"אני מרוצה ממך שפחונת. רוצה לקבל קביעות?" הוא מפתיע אותה.
היא נדהמת. הזרע הדביק עדיין בתוך הפה שלה אבל היא פעורת פה ונוטפת. מכל כיוון אפשרי.
"כן בוס" היא מגמגמת מולו.תודה בוס".
"נפלא. אל תדאגי לרשמת. היא לא תחליף אותך. אין לה פשוט גרון עמוק. " אבל נועה ידעה את התשובה האמיתית כשהצליחה להציץ בעיניו. היא לא יכולה להחליף אותי בגלל שהיא לא באמת אוהבת את זה. אני יודעת בוס. היא לעולם לא תגיד לו.
"לגבי החופשה ההיא ..." הוא אוסיף והיא שמרה על איפוק ועל אופטימיות זהירה.
"...היא הוקדמה בחודש כך שתתכונני." הוא הגניב לה חיוך קטן ונסתר.
נועה קמה מהשולחן ופנתה לצאת מהמשרד.

17:08
נועה מתנגבת במגבונים שהיא קונה לבת שלה. צריכים ללכת הביתה. אין מה לעשות. נפרדת לשלום מהמשרד ומהדילדו. יוצאת בעירום ובגאון מהמשרד. פותחת את הלוקר ונאלצת להתלבש. לא נורא. מחר עוד יום בעבודה. בהחלט המשרה הכי טובה בעולם. היא מחייכת. הבוס הכי טוב בעולם. נועה יוצאת מהמשרד.

17:23
רק במכונית נועה שמה לב שלא שטפה את השיער. כתם של שפיך נותר לה בקצה הימני קצת מעל לאוזן. היא מסתכלת על זה במראה ושוב מחייכת. מסתכלת על עצמה. מעניין רק איזה תירוץ אני יכולה שוב להמציא ליואב.

נכתב ע"י חניבעל

08:00-12:30

08:10
נועה מסיימת לשים את הקטנה בגן ולהקפיץ את יואב לבית ספר. היא מוצאת את עצמה מוחמאת כשאמא אחרת בגן תופסת אותה לשיחה ומסוקרנת מהמראה המצודד ומהחליפה שהתחדשה בה. נועה מסמיקה. תוך כמה דקות היא מצליחה לעקוף את הפקקים ביציאה מהעיר. חצי שעה והיא במשרד. רק אמש היא חגגה חצי שעה לגירושים המכוערים שלה. היא מוצאת את עצמה גאה להיות אם מפרנסת יחידה. בדרך לעבודה היא מפזמת לעצמה את השיר של דולי פרטון.

08:52
היא כמעט איחרה אבל למזלה רק כמעט. הבוס שלה שונא מאחרות. כבר יצא לו שם של מפטר סדרתי ונועה לא עשתה לו חיים קלים. היא הצליחה להחזיק במשרתה כמזכירתו כבר חודשיים שלמים. רק עברו חודשיים והיא כבר התרגלה למבטים החודרים והמשפילים שהיא זוכה בהם במעלית. במעלית השקופה היא מביטה למעלה לעבר הקומה ה-32.

08:55
משרדי גילמן, שוהם לזר ושות' שוכנת בבניין העגול ותופסת קומה שלמה.המשרד של הבוס שוכן בשעה שתיים מכיוון המעלית. באמצע נמצא המשרד של נועה. משרד בעל קירות שקופים כאשר תמונות פרובוקטיביות של Robert Mapplethorpe מעטרות אותו.מחוץ למשרד של נועה ניצב לו לוקר .נועה מספיקה להתפשט בזריזות ונכנסת חרישית בדקה האחרונה למשרד. הגישה היחידה למשרדו של הבוס הוא דרך משרדה של נועה. כל לקוח שהוא עובר דרך משרדה. כל נותן שירות, כל ספק, כל אישיות ציבור שהיא עובר/ת דרך משרדה של נועה. נועה ממתינה ליד דלת המשרד העגול של הבוס.ממתינה עירומה. עירומה מכל תכשיט שהוא שגם הוא אוחסן מבעוד מועד בלוקר. משלבת ידיים מאחורי גבה. למרות שיום יום בחודשיים האחרונים נועה עוברת כל בוקר מחדש את הראיון גם בפעם השישים היא מתרגשת כאילו זו הפעם הראשונה.

09:01
"הכנסי יסמין 42". נועה נכנסת למשרד העגול הגדול ונעמדת בפישוק רגליים רחב כאשר היא רוכנת לעבר הדום קטן שניצב לפניה. הבוס מתקרב. יסמין הייתה השפחה הראשונה שהחזיקה מעמד ארבעה וחצי חודשים. מאז הבוס לא טורח ללמוד את כל השמות של המזכירות שלו אלא פשוט קורא להן בשם של הראשונה וכמובן במספרה בתור.נועה הבטיחה לשבור את השיא של יסמין.
הבוס מדליק קוהיבה ונעמד מאחורייה. הבוס הוא מאלה שמקפידים על הפרט הכי קטן אך גם לא מתעכב יתר על המידה. הוא מעביר את הקוהיבה אל מתחת לשתי רגלייה ובודק את ערוותה. מרוצה מהמשעי. תנאי ראשון לבל יעבור.
"תעלי" הוא מצווה. נועה יודעת בדיוק כבר למה הוא מתכוון ועולה. הבוס מקפיד לשמור מגע ממזכירותיו ומקפיד יותר על משקלן. "עלית בחצי קילו. יש לך עד יום רביעי. החוצה." נועה נחרדת. עוד הערב היא תארגן בייביסיטר ותשרוף שלוש שעות בחדר כושר. היא החליטה לצום עד למחרת ולשתות רק מים.


09:28
נועה נכנסת שוב למשרדו של הבוס על קפה שחור וחלב 1%. בלי סוכר. השולחן רחב פנים ומזמין. היא זוחלת אל מתחת לשולחן ומוצצת את מציצת הבוקר המאוחרת של הבוס. למרות כל משימותיה האחרות ויש הרבה כאלה. בכל זאת מזכירה במשרד של עורכי דין יוקרתי. חוק מס" 2. היא חייבת למצוץ עד לגמירה. גם אם ייקח שעות. עם הזמן למדה איך להגמיר אותו מהר יותר. היא שולפת בזריזות את הזין השמן של הבוס מתחת לשולחן ומתחילה למצוץ. מציצה טובה על הבוקר יכול לעשות לבוס את היום. ולה. הבוס בינתיים עסוק בשיחות טלפון, אי מיילים ושיחות ועידה. חוק מס" 3.חייבים לבלוע.

10:02
הפעם לקח מהר יותר חושבת לעצמה נועה וחוזרת למשרדה. יושבת על הכסא מנהלים הצנוע שלה כשעליו רתמה ולרתמה מחובר דילדו סגלגל ענק. נועה מרטיבה את עצמה עם חומר סיכה שנאלצת לקנות מכספה ומתיישבת על כסא הדילדו.את כל משימותיה היא נאלצת לעשות על כסא זה בין אם זה להכין תיקים, לקבוע פגישות ,לבטל, למיין , לסמן ידיעות חשובות בארבעה עיתוני ערב, להזמין שיחות ועידה, להכין קפה, להביא כיבוד לישיבות וכמובן על משימה לא שגרתית שהבוס יחפוץ.
היא כבר רגילה למבטי העוברים ושבים. אחד הקירות השקופים שלה פונה למעלית כך שכל עובר אורח נתקל בה.נועה גאה בעובדה שהיא שומרת על ניקיון המשרד וזאת בעקבות ביקורים תכופים של עובדי הניקיון של הבניין.

11:17
"תכנסי יסמין 42." היא עוזבת את כל עיסוקיה, מחליקה מהדילדו וחוזרת נרגשת למשרדו של הבוס. נועה הכי אוהבת את ימי חמישי. ימי חמישי אלה הימים בהם הבוס מצווה עליה להחליף אחת לשבוע את הדילדו בויברטור הקבוע של המשרד. היא התחילה לאהוב את המבטים שמסביבה. העיניים החודרות. האיברים הדורשים. השפתיים הלוחשות והמבטים הזוממים.
"12:30 ישיבה בנוגע לתיק של פרידמן.כל הסגל נוכח. נהגי בהתאם. ". המשפטים שלו היו מדוייקים, נוקבים, חורצים. הוא ידע להגיד הרבה במעט. היא העיזה רק לפעמים להגניב מבט אליו. גבר בשנות החמישים לחייו אך נראה אלוהים פאקינג אדירים כמו בן 30. הוא מזכיר לה את הסולן ההוא של אהה. הנורווגי.הקול שלו היה הקול הכי בס ששמעה מאודה. כשדיבר בשקט היא נשבעה שיכלה לשמוע אפילו את התותה שלה נושמת. הוא פרם לבדו את החנות שלו. נועה הבינה מיד את הרמז. היא כמובן לא אהבה את הטעם מעולם אבל המיצים שלה שידרו לה שהיא אוהבת את ההשפלה. לא פעם היא הייתה צריכה להסביר לגדול שלה למה השיער שלה לפעמים מסריח. היא רכנה מתחת לשולחן ומעל למפשעתו, הכניסה בקושי את המפלצת שלו לפה שלה והתחילה לשתות בעונג רב את הזרם הצהבהב ששטף את גרונה. אתה צריך לשתות יותר בוס חשבה לעצמה. היא לעולם לא תוכל להגיד לו. היא בהחלט לא אהבה את הטעם אבל אהבה את ההשפלה.

12:27
11 משתתפים. כל אחד חנוט בחליפה שלושה חלקים ועניבה חונקת. שלושה מהם מפורסמים. אחד מהם ח"כ. אחד אחר לשעבר.יושבים מסביב לשולחן העגול בחדר ישיבות הסמוך ממש כמו אבירים. השולחן מסתובב על צירו.כמו בשולחן אוכל שרכשה לעצמה לפני שלושה שבועות.היא עולה על השולחן ומכוונת את התחת קודם כל לבוס. רוכנת בגאון על ארבע. חיוך מאוזן לאוזן. הבוס פיטר כאלה שלא חייכו. הן צריכות לאהוב את זה. השולחן מספיק קרוב כך שכל אחד יכול לגעת, לדחוף, לירוק, ללטף, לסטור, להפליק, להכות, לדפוק, לאנוס ולגמור. בחוץ או בפנים. היא דרוכה מוכנה ונרגשת. שבוע שעבר הייתה ישיבה המונית עם 21 משתתפים. 11 קטן עליה. אחרי יום אחד בתפקיד הבינה שהיא לא צריכה יותר להשתמש בחומר סיכה לפני הישיבה. הדלתות נסגרו. רשמת חיצונית נבוכה עומדת בצד השני של החדר ומתנשפת.טרף בין ציידים.הדלתות ננעלו. הישיבה עומדת להתחיל.

נכתב ע"י חניבעל