זהו שיר הלל לחברה מופלאה אשר בכוחה להקים עולמות רחוקים.
בתוך הרוק הכבד של הדנג'ן אותך פגשתי.
עומדת בטוחה על עמדת הדומי.
לובשת מכנס שחור, ז'קט אדום ומחשוף עמוק.
מחייכת, סוקרת עם עין של ציידת .
אוחזת בעמוד כאילו נוכחת לא נוכחת, מזיזה את הגוף שלך לאט ובלהט.
כל גופך צועק נשיות, הקימורים, החיוך, המבט והתחת מראים שכאן נחבאת לה תשוקה רותחת.
אמרתי שלום וכבר קיבלתי חיבוק של אדם שיש לו הכל.
עברו הימים, היו גם שיחות, היו שם קושיות ורצונות.
הלב נשבר, נמחץ וקם מחדש יצאת לביאה של אש, יזע ואמונה.
את זונה מופרעת שבראשה תשוקה.
את חתולה מגרגרת שמודעת לנשיותה.
את יצור כלאיים של מוח, תובנה וערגה.
יש לך לב שאת פריז יכול להניע, כמו חשמלית שבזכרון מסרבת להצניע.
את עורגת, חושקת, רוטנת עם חיוך מתגלגל להפתיע.
את יוצרת, גודלת, מעניקה ונותנת.
את אחת, יחידה וחידה אשר כובשת.
יש לך גוף אשר בוהק באורו של ירח.
ואת עולה כמו גל ארוך ומפתיעה בבוהק קצפו שאל החוף מגיע.
במערומייך היפים את כמו בושם טרי או קצף גל.
במערומייך את הקול של מגע הרוח.
במערומייך, מתחת לעור כשלג צחור, בהיר ונוגה.
נחבאת לה לבה חמה ורותחת אשר את אורה נרצה לדעת
:-)