לפני 12 שנים. 21 באפריל 2012 בשעה 12:43
היום חשבתי שאולי יש לזה פתרון.
אז אמרתי לה ואמרתי לי ואמרתי לו ואמרתי לכולם וכלום. בתכלס אני יודעת שזו בכלל לא החלטה של אף אחד בכלל. אבל מה לעשות?
יש את הרגעים שצריך לקחת אחריות. איזה משפט מפגר על גבול האידיוטי. מה זה לקחת אחריות? אחריות על מי? עלי? לא בא לי.
בא לי לחיות ולא לדפוק חשבון ובאותה נשימה שהכל ימשיך לזרום ולהיות אותו דבר ולא לחשוב על מחר כי הוא במילא יבוא אז מה? מה נשאר?