סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Black and blue

לפני שנתיים. 13 במרץ 2022 בשעה 9:31

מהימים האלו שמתחילים גרוע ומסתיימים באופן מעולה ובלתי צפוי.

אז הרכב החליט לעשות לי שביתה איטלקית ושלח אותי בבעיטה לטיול בנבכי התחבורה הציבורית בישראל.

הדרך למשרד ברכבת בבוקר… אני לא ארחיב אבל לא הפסקתי לקלל בלב את קרל בנץ. (אבי כל המכוניות)

כמובן איך בוקר כזה יכול להמשיך בלי 2 לקוחות שמתבטלים ועוד כאלו שמתחמקים מתשלום… כיף חיים וכל המחשבות שלי נתונות בדרך חזרה הביתה ברכבת. היום התארך לו ומצאתי את עצמי בתשע בערב עולה לנסיעה של ארבעים דקות.

הקרונות היו די ריקים, חיילת תשושה עם ציוד לטיפוס על ההימלאיה, משפחה חרדית על שלל ילדיהם, הייטקס, ועוד כמה שותפים ליום תקלות הרכב הבינלאומי. 

לקראת סוף הקרון ישבה בחורה צעירה, אני מאמין בשנות העשרים המוקדמות, כנראה סטודנטית או משהו. באין מקומות פנויים וראויים בשילוב הסריג עם המחשוף שלה, ההחלטה איפה לשבת התקבלה. שואל בנימוס והיא בחצי חיוך ביישני מזיזה את התיק לכבודי.

עם תשומת הלב שלי לפרטים הקטנים זיהיתי בחצי מבט קולר עדין מרצועת עור דקה צמוד לצווארה עם סנטר של לב בזהב מלוכלך.

באופן די מפתיע לא עברו לי מחשבות מלוכלכות בהתאם, והתרכזתי בהגעה למיטה המנחמת שלי.

מדפדף לי בטלפון עובר על מיילים ומדיה חברתית מחורבנת, ואז צליל הודעה.

מ׳, שערב קודם נפגשנו ביום הקבוע לסשן מציפה לי את המסך באימוגים מתלהבים ותראה את התמונות שיצאו לנו. 

באופן אוטומטי לחצתי על פתח ובתמונה הראשונה אני מצמיד אותה לקיר כשהיא חשופה עם הפטמות מולו, החגורה, שעדיין עלי,קושרת את שתי ידיה ואצבעותיי חודרות לה עמוק לכוס.

מהמבוכה החלקתי ברישול עם האצבע להעיף את התמונה מהמסך ורק הגדלתי אותה יותר, כשהרמתי את המבט לראות שהעלמה ליד לא קלטה כלום, נדהמתי לראות אותה נועצת מבטים בתמונה.

הפכתי את הטלפון על הברך ואמרתי לה שזה לא לעניין להכנס לי לחיים, ושתתעסק בעניינים שלה. 

היא מלמלה משהו כמו סליחה לא התכוונתי, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי.

הסתכלתי עליה במבט זועף וחזרתי לענייני. הרגילים.

ובזווית העין אני קולט אותה מסתכלת שוב. בסקרנות חסרת כל טאקט. התעוזה הזאת, הציפה בי גלי חום בבת אחת.

חזרתי לתמונות ש מ׳ שלחה. היא עדיין בוהה לי בטלפון ואני מדפדף. בתמונת הבאות מ׳ מכופפת על השולחן ואני מצליף בה עם החגורה. סיננתי מבין השיניים תתקרבי.

היא השתתקה למשך כמה שניות ובהיסוס נצמדה יותר לכיווני.

הרמתי את המסך מולה. בתמונה הבאה מ׳ על הברכיים עם הידיים מעל הראש, והזין שלי משפד לה את הגרון. התחלתי לשמוע איך היא מתנשמת מהר יותר ולא מעזה להסיט את המבט מהמסך.

תמונה אחרי זה אני מחדיר ל מ׳ נר דולק לכוס והשעווה נוטפת לה על הירכיים. לעלמה לידי נפלטה אנחה, ואני ממשיך לדפדף. היא זעה באי נוחות בכסא שביטאה את מה שהתחולל לה שם למטה. 

ובכל תמונה שאני מדפדף, אלו ש מ׳ קשורה בשדיים והשם שלי רשום עליהם בליפסטיק זול, אלו שהישבן שלה בגוון סגלגל מההצלפות בחגורה, ואלו שאני מתפרק לה בתוך הפה כשהיא כורעת ברך ומזיינת לעצמה את הכוס.

בכל אחת מהתמונות אני שומע עוד אנחה ועוד יבבת חרמנות שנלחשת לעברי. מביטה בטלפון ואז במפשעות שלי. ואני מביט בטלפון ואז בטייץ הבהיר שהיא לצערה, בחרה ללבוש באותו יום.

היא הניחה את התיק על ברכיה ושלחה יד מתחתיו. 

תמשיך להראות לי..

והאורות מבחוץ החולפים במהירות, בשילוב רעשי מנועי הדיזל האימתניים של הרכבת וחריקות גלגלי המתכת, אף אחד לא יכל לשמוע, חוץ ממני כמובן, איך היא גומרת מתמונה שאני תוקע את הזין שלי בחור של התחת של מ׳, כשהיא מביטה בי באימה מעבר לגבה.

הרכבת האטה נסיעתה, ולקראת עצירה מוחלטת היא קמה, שלחה לי חיוך מבוייש ומבולבל, ועברה בכוונה עם הטייץ מול פני, ולא יכולתי לפספס כמה שהיא הרטיבה. ואני בטוח שכל מי שיסתכל לשם מעכשיו גם יראה את זה.

ואני? בכלל שכחתי שיש לי רכב, משרד, עסק, ועוד שנייה גם הייתי מפספס את הירידה בתחנה שלי.

ותודה רבה ל מ׳ על ההשראה לפוסט❤️

 

לפני שנתיים. 9 במרץ 2022 בשעה 18:08

But how deep it’s too deep 

לפני שנתיים. 16 בפברואר 2022 בשעה 7:32

שליטה מנטאלית אף פעם לא הייתה הקאפ אוף טי שלי.

היה נחמד לתת משימות לעכב גמירות וכו… 

אבל לא מעבר לזה.

וכשאני רושם מעבר לזה הכוונה למישהי שבשלב מסויים ביחסים הייתה מתקשרת אלי כשאני שיא העסוק, ושואלת:

״אדוני אני יכולה לשתות מים?״

״ אדוני אני יכולה להתקלח?״

WTF

????

כנראה מאז יש לי טראומה או משהו לא יודע תשאלו את פרויד.

עכשיו זאת דוגמא קיצונית להיבט בנאלי בשליטה מנטאלית.

אחד ההיבטים היותר מרגשים זה הגבולות.

לאן באמת הכי רחוק אקח את זה?

אז ככה:

אחד מיני הפטישים החביבים עלי זה הריון.

הוא סקסי, הורמונלי וביטוי מופלא של הנשיות.

לפני זמן רב הייתי בקשר עם נשואה, והיא הייתה מראה לי תמונות שלה בהריונות וזה היה מחרפן אותי. היה לה הריון יפייפה ופרופורציונלי.

באיזה שהוא שלב אמרתי לעצמי בוא נראה כמה רחוק זה יכול להגיע?

היא הייתה מאוד ״משימתית״ ורק חיכתה לרגע שאדרוש ממנה דברים שונים ומשונים. אפילו הייתה אומרת תאתגר אותי עוד. עד הקצה.

 

 באחד הסשנים קשרתי אותה לכסא עץ לא נוח, ידיים ורגליים, ותוך כדי שאני מעביר לה על הירכיים סכין חדה אני לוחש לה שיש לי משימה חדשה בשבילה.

את מודעת לפטיש ההריון שלי נכון?

מהנהנת 

לחצתי מעט יותר עם הסכין ואמרתי לה שאני רוצה שהיא תכנס להריון בשבילי.

מהההה 

העיניים שלה היו מכוסות אבל אני בטוח שהן עוד שניה יצאו מהחורים.

כן, את תכנסי להריון מבעלך, כדי לממש לי את הפטיש הזה. 

לא מה פתאום יש לנו מספיק כבר לא בגיל..

לא מעניין אותי תוך כדי שאני מעביר לה את הסכין על הבטן עם כוונה ברורה.

ואני רוצה שכל פעם שתראי את הילד או הילדה את תחשבי פאק באת לעולם כדי לממש את הרצונות שלו.

היא התחילה לבכות.

ובצדק, כי זה דבר נוראי, קיצוני ולא אנושי בעליל לדרוש ממישהו דבר כזה.

אבל לא הרפתי. כי הייתי אדם נוראי קיצוני ולא אנושי.

בסשן הבא שלנו, עוד חודש, אני רוצה בדיקת הריון חיובית.

איך אעשה את זה? מה אגיד לו? איך אוכל לחיות עם עצמי? איך אסתכל לילד הזה בעיניים??

התסכול שלה עוד יותר הלהיט אותי. 

תמציאי לו משהו כמו להחיות את הקשר, ואת תחיי עם עצמך בידיעה הזאת. שהילד הוא נטו מימוש פנטזיה. 

היא לא הפסיקה לבכות ואמרה שהיא צריכה לחשוב על זה.

ביקשת שאקח אותך עד לקצה לא?

מהנהנת ומתייפחת.

המשכתי עם זה עוד שבוע ככה בשיחות, היא נלחצה לגמרי מכל העניין, ואני הרפתי מן הסתם כי איזה פסיכי יעשה דבר כזה?

אתם שואלים אם היא לא הייתה כל כל מבועתת מזה האם הייתי ממשיך עם זה עד הסוף?
אני לא יודע.

עד כמה רחוק הייתם הולכים עם זה?