מהימים האלו שמתחילים גרוע ומסתיימים באופן מעולה ובלתי צפוי.
אז הרכב החליט לעשות לי שביתה איטלקית ושלח אותי בבעיטה לטיול בנבכי התחבורה הציבורית בישראל.
הדרך למשרד ברכבת בבוקר… אני לא ארחיב אבל לא הפסקתי לקלל בלב את קרל בנץ. (אבי כל המכוניות)
כמובן איך בוקר כזה יכול להמשיך בלי 2 לקוחות שמתבטלים ועוד כאלו שמתחמקים מתשלום… כיף חיים וכל המחשבות שלי נתונות בדרך חזרה הביתה ברכבת. היום התארך לו ומצאתי את עצמי בתשע בערב עולה לנסיעה של ארבעים דקות.
הקרונות היו די ריקים, חיילת תשושה עם ציוד לטיפוס על ההימלאיה, משפחה חרדית על שלל ילדיהם, הייטקס, ועוד כמה שותפים ליום תקלות הרכב הבינלאומי.
לקראת סוף הקרון ישבה בחורה צעירה, אני מאמין בשנות העשרים המוקדמות, כנראה סטודנטית או משהו. באין מקומות פנויים וראויים בשילוב הסריג עם המחשוף שלה, ההחלטה איפה לשבת התקבלה. שואל בנימוס והיא בחצי חיוך ביישני מזיזה את התיק לכבודי.
עם תשומת הלב שלי לפרטים הקטנים זיהיתי בחצי מבט קולר עדין מרצועת עור דקה צמוד לצווארה עם סנטר של לב בזהב מלוכלך.
באופן די מפתיע לא עברו לי מחשבות מלוכלכות בהתאם, והתרכזתי בהגעה למיטה המנחמת שלי.
מדפדף לי בטלפון עובר על מיילים ומדיה חברתית מחורבנת, ואז צליל הודעה.
מ׳, שערב קודם נפגשנו ביום הקבוע לסשן מציפה לי את המסך באימוגים מתלהבים ותראה את התמונות שיצאו לנו.
באופן אוטומטי לחצתי על פתח ובתמונה הראשונה אני מצמיד אותה לקיר כשהיא חשופה עם הפטמות מולו, החגורה, שעדיין עלי,קושרת את שתי ידיה ואצבעותיי חודרות לה עמוק לכוס.
מהמבוכה החלקתי ברישול עם האצבע להעיף את התמונה מהמסך ורק הגדלתי אותה יותר, כשהרמתי את המבט לראות שהעלמה ליד לא קלטה כלום, נדהמתי לראות אותה נועצת מבטים בתמונה.
הפכתי את הטלפון על הברך ואמרתי לה שזה לא לעניין להכנס לי לחיים, ושתתעסק בעניינים שלה.
היא מלמלה משהו כמו סליחה לא התכוונתי, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי.
הסתכלתי עליה במבט זועף וחזרתי לענייני. הרגילים.
ובזווית העין אני קולט אותה מסתכלת שוב. בסקרנות חסרת כל טאקט. התעוזה הזאת, הציפה בי גלי חום בבת אחת.
חזרתי לתמונות ש מ׳ שלחה. היא עדיין בוהה לי בטלפון ואני מדפדף. בתמונת הבאות מ׳ מכופפת על השולחן ואני מצליף בה עם החגורה. סיננתי מבין השיניים תתקרבי.
היא השתתקה למשך כמה שניות ובהיסוס נצמדה יותר לכיווני.
הרמתי את המסך מולה. בתמונה הבאה מ׳ על הברכיים עם הידיים מעל הראש, והזין שלי משפד לה את הגרון. התחלתי לשמוע איך היא מתנשמת מהר יותר ולא מעזה להסיט את המבט מהמסך.
תמונה אחרי זה אני מחדיר ל מ׳ נר דולק לכוס והשעווה נוטפת לה על הירכיים. לעלמה לידי נפלטה אנחה, ואני ממשיך לדפדף. היא זעה באי נוחות בכסא שביטאה את מה שהתחולל לה שם למטה.
ובכל תמונה שאני מדפדף, אלו ש מ׳ קשורה בשדיים והשם שלי רשום עליהם בליפסטיק זול, אלו שהישבן שלה בגוון סגלגל מההצלפות בחגורה, ואלו שאני מתפרק לה בתוך הפה כשהיא כורעת ברך ומזיינת לעצמה את הכוס.
בכל אחת מהתמונות אני שומע עוד אנחה ועוד יבבת חרמנות שנלחשת לעברי. מביטה בטלפון ואז במפשעות שלי. ואני מביט בטלפון ואז בטייץ הבהיר שהיא לצערה, בחרה ללבוש באותו יום.
היא הניחה את התיק על ברכיה ושלחה יד מתחתיו.
תמשיך להראות לי..
והאורות מבחוץ החולפים במהירות, בשילוב רעשי מנועי הדיזל האימתניים של הרכבת וחריקות גלגלי המתכת, אף אחד לא יכל לשמוע, חוץ ממני כמובן, איך היא גומרת מתמונה שאני תוקע את הזין שלי בחור של התחת של מ׳, כשהיא מביטה בי באימה מעבר לגבה.
הרכבת האטה נסיעתה, ולקראת עצירה מוחלטת היא קמה, שלחה לי חיוך מבוייש ומבולבל, ועברה בכוונה עם הטייץ מול פני, ולא יכולתי לפספס כמה שהיא הרטיבה. ואני בטוח שכל מי שיסתכל לשם מעכשיו גם יראה את זה.
ואני? בכלל שכחתי שיש לי רכב, משרד, עסק, ועוד שנייה גם הייתי מפספס את הירידה בתחנה שלי.
ותודה רבה ל מ׳ על ההשראה לפוסט❤️
