כן זה בסדר אבל בסדר לא מספיק לי. תתאמצי יותר.
את מלפפת עוד חבל סגול סביב שדייך הבהירים. ניגוד הצבעים הזה מטריף אותי לא פחות מהמבט השואל שלך.
ככה זה טוב?
כן זה טוב אבל את לא בכיוון.
מה אבל זה מה שביקשת! אני מאחרת לעבודה..
ואת לא עושה את זה כמו שצריך. אז תפרקי הכל ותלפפי שוב כמו שהסברתי.
את מותחת את החבל יותר, איך אני אוהב לראות שהם משנים צבע. מבהיר לוורוד, מוורוד לאדום ומאדום… מתמזגים עם הצבע של החבל.
הנה. כמו שביקשת.
את בטוחה?
אמממ כן?
לא נראה לי. שכחת משהו חשוב.
מההה לא שכחתי כלום!
כן? לא זכור לך משהו שקשור לקצוות של החבל?
שיט.
יפה, עכשיו תפרקי הכל ומהתחלה.
אוףףף. סורי סליחה לא אוף. מבצעת.
אתם מבינים, מה שיפה בלקשור לך את השדיים עם חבל קפיצה זה הקצוות שלו. למה לסיים את הקשירה באיחוד שתי הקצוות שלו, כשאפשר להחדיר לך אחת עמוק לגרון ואחת עמוק לכוס?
הנה ככה זה בדיוק מה שרצית. פליז פליז אני מאחרת למשמרת.
יש דברים יותר חשובים מהעבודה שלך, וזה לבצע את מה שאני מבקש על הצד הטוב ביותר. ואת לא שם.
אבל אבל…
בלי אבל. תקראי שוב מה ביקשתי.
לפעמים נדמה לי שהיא עושה בכוונה. משמיטה פרטים רק כדי להרגיז אותי. היא יודעת מה המחיר שהיא תשלם, והיא אוהבת לשלם אותו.
אבל שמתי גם מצבטים!!
כן אבל שמת על הפטמות. אני אמרתי לך לשים כל מצבט על השפתיים של הכוס ולפשק אותם.
זה יותר כואב שם…
אוקיי ו?
מבצעת. ובבקשה די אני חייבת לצאת כבר אני באיחור!
אל תגלו לה את זה, אבל התמונה הראשונה הייתה מושלמת. גם השנייה והשלישית והרביעית.
פשוט כל הבקשות ההזויות שלי והטיימינג שאני מבקש אותן, גורמות לה לכזה תסכול וחוסר אונים שזה שווה כל רגע.
ככה זה מושלם.
