לפני שנתיים. 21 באפריל 2022 בשעה 22:51
ישבה איתנו היום בארוחה ודיברה ודיברה
ולא סתמה את הפה לשניה
וכל מה שיכולתי לחשוב עליו
זה איך אני מזדחל מתחת לשולחן
מפשק לה את הרגליים באיטיות
מסיט לה את התחתון הצידה
ופשוט אוכל לה את הכוס
ברמות של מנגו קר ביום קיץ
שתמשיך לזיין את המוח על הניסוי שעשו בחברה המשעממת שלה
ואני אמשיך לזיין לה את הכוס עם הלשון והאף שלי
שתנסה להצחיק עם ההומור היבש והסאחי שלה
ואני אתעלס עם הדגדגן שלה כמו מאהב נסתר
שהכמיהה אליו רק מתגברת
שתסתכל עלי במבט הספק תמים ספק מתגרה
ספק חסודה ספק נימפומנית
כשאני מזיז את הלשון במהירות מצד לצד
למעלה ולמטה נוגע לא נוגע איתו
שהפנים שלי והריפוד בכסא כבר לא מכילים
את כמויות הנוזלים שזורמים לה מהכוס
והידיים שלי מחזיקות לה חזק את הירכיים
שלא ישימו לב שהיא רועדת שניה לפני שהיא גומרת.
אני חייב להפסיק לשתות הרבה בארוחות האלו.
