לפני 13 שנים. 13 בספטמבר 2011 בשעה 19:19
והוא מביט עליי כולו תמים והוא אפילו לא מודע לאן הוא נכנס
הוא מביט מהאור על החושך על הלא נודע
הוא מסתכל על נבחי נשמתי, הגברת האפלה
הוא לא קורא את הבאות אך מודע לסכנה
הוא מתמסר וכנוע מושפל וכאוב
וידי עוד לא נחה על פניו וסטירתי עוד לא נשקה לישבנו
הוא פוחד ולא יודע למה לצפות
ואני כמו לילה אפלולי מלא בהפתעות.
והוא מתחנן לעוד והוא אפילו לא יודע למה.
והוא קשור אליי בשלשלאות אימה.
ואני מטירה את הסרט כמו מתנה ומורידה את העטיפה
שכבה אחר שכבה נכנסת לו עמוק למחשבה
עוטפת את עיניו והוא רואה רק שחור
ועכשיו זאת אני שעומדת בקצה עם האור הוא מושיט את היד
אני הודפת אותה הוא מסתכל אליי מתוך האפלה
מתקרב אליי כולו ערום כביום היולדו, כילד בן 4 לתומו
הולך הוא על 4 ככלב יתום
נושק לרגלי מקבל עוד סטירה ודמעות בעיניו
זאת מעט חזקה הוא ממלמל בחצי שתיקה
אבל אצלי באפלה זה נשמע כצרחה
והוא פתאום מבין ת'טעות וחופן את ראשו למרגלותיי
מנשק מחבק ומבקש סליחה הוא עכשיו לוחש לי מתוך האפלה
וכולו מתרפס מתחנן מפחד
עכשיו הוא הבין שהוא כאן לבד שכאן אין אף אחד
זה מבוך מסובך שעליו הוא נכנס, כן הוא כלוא עכשיו
וכאן באפלה ידי כיד הגורל מכה והוא מפחד מבקש מחילה
שלשלאות האימה מתהדקות והאפלה עוטפת אותו מכל כיוון,
והוא על הסף, סף הבכי השבירה מתנדנד על קצה בדרך לנפילה
ואני מדליקה את האור ונעלם כל החושך והשחור ידיו משתחררות
והוא בוכה, דמעות אימה הוא בוכה מוריד מעליו זכרונות של אפלה
והוא יודע שזה רק ההתחלה
ואני סולחת לו והוא סוגד בהערצה שם את ראשו על רגלי
"תנוח כלב קטן, תישן מחמדי כי מחר יום חדש, שבו שוב תבקר בנשמתי
