קשורה בחבלי אור תמימות ולפני מסכה של טוב וחמלה כמו שרבים נוהגים לקרוא לי....ילדה טובה
ולאט לאט בלי שאני מרגישה זה עוטף את ליבי מחפש את הנקודה השחורה מטה את כפות המאזניים
שם את כל המשקל על הצד הרע מתגרה בי משחק ליבמחשבה חודר לי לדם משתק את ידיי ורגליי
עוצר את נשימתי ואני כבולה עכשיו קשורה בתוך כל החושך מנסה להשתחרר וכולי מלאת אנרגייות שחורות
המאימות לפרוץ או לשבור אותי אבל אני כבר מזמן עמוק בתוך זה עיני שחורות בוערות כמו זאב קשור
שהתגרו בו כלכך טוב שגם כשבראשו הידיעה שאולי יפגע בעצמו במהלך הקרב לו כבר לא משנה
הוא כלכך רעב לשלוט שוב בעצמו בגופו בסביבבתו שלא אכפת לו להילחם עד זוב דם
ואני שולפת את ציפורני וכפותי מוכנות לקרב מוכנות לאלף לחנך להכאיב להכניע
וא האפלה זורקת אותי לתוכה נותנת לי להעבד בחושך ומשחררת לחופשי את הזאב הכבול
נותנת לו את האפשרות לתקוף וכאן כבר אתה נכנס לתמונה..,, ותנחש מה?! אתה הארוחה
לפני 14 שנים. יום שישי, 30 בספטמבר 2011 בשעה 12:22