הוא ראה את כל מה שהיה
הוא ישב בפינת הבר לא התערבב יותר מידי
רקד קצת חייך לכמה בשביל להיות נחמד על תטעו הוא לא
הוא יודע אותי היטב כל פיסת אפלה ואור בי
את הדרך שבה אני מצליפה את החיוך שיש לי אחרי הענקת סטירה
אתה האהבה לכוח ולאכזריות את הפילפליות שלי וההיפרקטיביות שלי
הרי זה הוא שאסף אותי עליו והנחילה בי ידע כדי שאפיק מעצמי את המיטב
הוא מכיר אותי היטב איני מסתירה דבר מימנו הוא קורא אותי כמו ספר פתוח
ספר תינוקות שיש בו שלוש מילים ואת השאר מבינים מהתמונה
הוא הזהיר אותי מראש
הוא כבר ידע את התוצאה מראש. הוא מכיר אותי.
והוא שלח את שליחו כדי להיות בטוח במחשבותיו
ואני שראיתי אותו מתבונן מהצד
גררתי את שליחו וטענתי בפניו את מעשי
והוא שעתה קיבל אישור למחשבותיו
סימן לשליחו שינסה להוציא אותי משם
אבל אני מורדת בו ובעצמי
ומרגע לרגע הדברים התגלגלו ואני ממש געשתי
הכל הצתבר בתוכי
והוא כבר לא יכל לסבול זאת שלח את שליחו
ובפיו אמירה של היכן הדברים שלך אנחנו הולכים
ואני זאת אני...ולא מחלקים לי הוראות
והוא זה הוא...הוא כבר יודע אותי היטב
הוא כבר יודע שאני עברתי את הגבול של השליטה העצמית
שאני עוד שניה אתפרץ
אבל אני בשלי רוקדת ורוקדת מנסה להתעלם מהנעשה סביבי
והוא כבר לא יכול בתור צופה מהצד הוא כבר סובל את סיבלי
הרי אנחנו מכירים כבר 5 שנים והוא מרגיש את תסכולי
והוא עצבני עליי וניגש בעצמו מקיף אותי ומגיח כל פעם מצד אחר
הוא מביט לי בעיניים ואני כבר יודעת מה כוונתו להגיד אבל הוא שותק ונעלם
בתוך הקהל הגדול בתוך צלילי הרוק המוכר
השתיקה שלו צורמת יותר מכל דבר
הוא מקווה שאני יבין לבד שזמני ללכת הגיע
ואז הוא מגיח מאחורי אני מסתובבת. לא מופתעת כלל
ואני כבר יודעת שזה הוא והוא מביט בי שוב בצורה קרה
רוקד קצת מפזר ״חיבה״ מתקרב ולוחש לי
פשוט טיפשה
ממש פשוט טיפשה
והמילים שלו בראשי גוברת על המוסיקה על ההמולה
זה מסחרר אותי והכל נסגר עליי ואני חנוקה
ואני לא יכולה להוריד מפני את הבושה
מתישבת לי בצד ואני מתבוננת בנעשה
הוא צודק כרגיל
פשוט ממש טיפשה
ואני מזמינה לי שתיה מדברת קצת עם מכרים
לא מעזה אפילו לזרוק מבט לחפש את ההוא
כי אני כבר יודעת זה יגרור עלבון נוסף
שאני לא אעמוד בו
אני ניגשת לשרותים והוא אחרי והוא מונה בפני את הטעיות שעשיתי
ואני שותקת ומקשיבה כי הרי הוא יודע אותי יותר טוב מאחרים
ולפעמים יותר טוב מימני
והוא מדבר ועיניי כבושות בריצפה והוא מונה את הטעיות אחת אחת לא מפספס אפילי פרט
ואני מרגישה כלכך קטנה הוא מחבק אותי הוא יודע שאני צריכה ונעלם משם
וכולי אסירת תודה לו על שעשה
על שהוביל
שהוא לא מרפה
על ההכוונה
על החיבוק
על ההדרכה
על הסבלנות
על הדאגה
על העלבון
על החוסר חמלה ( ככה אני לומדת טוב יותר)
הפוסט הזה מוקדש לך אדון האפלה ונכתב כבקשתו וכעונשי עלזה שאיני הקשבתי לו
גברת אפלה.
לפני 13 שנים. 29 באוקטובר 2011 בשעה 8:07
