ורוניק = אהבה

יום קשה עבר על כוחותינו
פינוי הסטודיו של אבא שלי ז"ל
אריזה, מיון, חלוקת הציוד וחלוקת העבודות
כולי מלאה באבק ומתגרדת
זה מעייף, סוחט ומתיש בעיקר נפשית
אבל במידה מסוימת משחרר.

ואז שיחת טלפון מפתיעה מאהוב, שכאילו ניקתה את כל האבק ממני וגרמה לי לחייך.

ואז בא לילה כמו אתמול ומזכיר לי....

מזכירה לעצמי כל יום
ובכל זאת עצובה

סיפור האהבה שלי הוא סיפור אהבה חד צדדי לאדם שהכרתי לא מזמן
פגשתי אותו באחת ההופעות שצילמתי
מוזיקאי בחסד, מצחיק בטירוף, ונשמה ענקית
רואים בכל תמונה שאני מצלמת כמה אני אוהבת אותו.
בכל תמונה, בכל "קליק" של המצלמה אני מתאהבת בו מחדש.
אני מחפשת את המבט המיוחד שהוא יודע לתת לי, את החיוך המיוחד שהוא נותן רק לי. והתמונות הפרטיות נשארות אצלי, לא מפרסמת אותן. מאוד קנאית לרגעים שלי/שלנו.
אבל מה? הוא לא שם עלי ז...
ליבי יוצא אליו...
לא מרגישה את זה בראש או בלב מרגישה אותו בבטן! בקישקע!
כל פעם שאני חושבת עליו הפרפרים מסתבכים בעצמם ובנימי נפשי, יוצרים צמה סבוכה של רגשות ותחושות שאני לא רוצה שיישארו אצלי, רוצה שיעברו אליו וממנו.
רואה אותו מדי פעם בהופעות, מקבלת חיבוק ונשיקה, מדברים לפעמים במסנג'ר או בפון.
אבל... אהבה חד צדדית... וכואב...
כל כך כואב שמנסה להיגמל ממנו
מנסה לנקות אותו מהחיים שלי אבל כמו מכורה נופלת לסם שלי...
שוב הולכת להופעה ושוב מדברים על אהה ודא...ושוב העצבות שבאה אחרי השיחה, כי הוא לא איתי והוא לא שלי.
רוצה לשוב ולהיות נפש חופשייה אבל לאחרונה הנפש שלי קלועה באהבה חד צדדית (או אולי כלואה) וקשה להתיר את ה"צמה" הכל כך הדוקה.

יום חמישי קברנו את דוד שלי - סיפור ערוך ועצוב.
היו כמה וכמה רגעי "חנוך לוין" ואחד הטובים לפניכם:

אישתו של הדוד המנוח מקבלת שיחת טלפון מחברה
אותה חברה שואלת לשלומה ומה המרגש
ותשובתה: "חולה...(פאוזה עם אנחה) גם חולה וגם אלמנה..."

הקורא היחיד שלי היה מסוקרן אבל לא הפעיל מספיק לחץ כדי לגלות כרטיס למה.
אז הנה התשובה
לאונרד כהן!!! על הדשא!! שורה מעולה!!! כיסא מעולה!!!
והכרטיס נח לו בכספת....

יש כרטיס!!!
ועכשיו אני רגועה.