ורוניק = אהבה

אתה לא נותן לי להתפשט מולך (במובן המטאפורי) להיחשף עד הסוף, להיות בלי עור (כמו שאני אומרת לך תמיד)
יודעת שאם אספר והראה לך את הכל תברח אל הגבעות ולא תחזור
לכן מטפטפת אהבה, ואומרת בכל הזדמנות, אבל עדיין זה לא הזרם האמיתי שקיים, ושכבר משחררת קצת יותר מבדרך כלל והזרם מאיים להתפרץ פתאום אתה שוב נעלם
ואז אני מטפסת על הקירות בניסיון להפסיק את השצף קצף הזה שמאיים להטביע אותי. אתה לא יודע כמה זה מתסכל לרסן את האהבה הזאת שמציפה אותי. זה כואב! ,
רוצה לצעוק לך, אבל זה נתקע לי בגרון ועושה לי דמעות. מדברת עם חברות ומנסה לשחרר את הכאב, אבל הוא לא משתחרר, כי עם מי שאני רוצה לדבר זה איתך.
כל כך רוצה להיות איתך כי עם אנשים שאני אוהבת אני רוצה להיות, פשוט להיות, אפילו סתם לשבת מול הטיוי ולאכול במבה ביחד. או לשבת בחוץ על הנדנדה ולצחוק על שטויות. כמו שאני עושה עם החברים הכי טובים שלי.

כל הזמן המחשבות בראש על הסבלנות שאתה מלמד אותי מבלי בכלל לדעת, ואיך זה שיעור שנורא קשה לי ללמוד
ואיך אתה מלמד אותי לאהוב מבלי לבקש תמורה,
ואיך האגו שלי (ואולי חוסר הביטחון שלי) מבקש ומתחנן לטיפת אהבה בחזרה, ואני משתיקה אותו ואומרת לעצמי שלאהוב אותך צריך לשמח אותי ולא להעציב אותי, אפילו אם אתה לא מחזיר לי אהבה.
ואיך אני בימים האחרונים שומעת נון סטופ את live of my life של קווין, והמשפט שהכי עושה לי בשיר זה "When I grow older , I will be there at your side to remind you, How I still love you "
ויודעת שתאהב אותי כמו שאני אותך (ככה מרגיש לי) מעבר לרוחני מעבר לגשמי, כמו שחברה שלי אמרה "אהבה פשוטה", נקיה נטולת אינטרסים, או יותר נכון האינטרס היחיד הוא שיהיה לך טוב ותהיה מאושר.
רוצה להגיד לך את כל הדברים האלו רוצה להיות ערומה/חשופה מולך ולא יודעת מה זה יעשה לקשר הכל כך עדין ושברירי שרק לאחרונה הרגשתי שהוא טיפה יציב ואז כשאמרתי לך שאני אוהבת אותך שוב נעלמת.
לא כועסת עליך, לא מאשימה אותך, ולא דורשת ממך מה שאתה לא רוצה או לא יכול לתת,
וזה שאני רוצה לא אומר שאתה חייב לי משהו.
זה כל כך נורא לרצות?
כן, זה נורא לרצות כל כך, זה כואב, זין!!! זה כואב נורא! כואב שאני לא מקבלת את האהבה שאני כל כך רוצה ממך!!
כאב שאני מזוכיסטית שכמותי עושה לעצמי (טוב נו אתה יודע שאני בקטע של סדו....)

אתה לא נותן לי להתפשט מולך (כמו שכבר אמרתי במובן במטאפורי)
ברור לי שאם הייתי מתפשטת מולך היית לוקח....
חושבת לעצמי וצוחקת "חייבת לזיין אותו כדי לראות שהוא זיון גרוע....ואז ירד לי ממנו...."
מחשבה מצחיקה אבל אני אוהבת אותך לא אהבה כזאת של בני זוג,
אני אוהבת אותך מעבר לגשמי ולרוחני....
אהבה שקיימת לנצח עכשיו!!!


ואם אתפשט ואהיה חשופת עור? תברח?

סבלנות....
הוא יבוא אליך....

סבלנות
הוא יבוא אליך

סבלנות!
הוא יבוא אליך!

סבלנות!!!!
הוא יבוא אליך!!!!

הוא השיעור שלי בסבלנות!!
שעה וקצת אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם....ניצנצה לי הודעה אדומה....
מבלי לדעת הבחור מלמד אותי סבלנות.

אוי כמה קשה זה ללמוד סבלנות!!!

סבלנות בייב!
תשחררי קצת את עצמך
דיי!

תנשמי עמוק, תשימי לך מוסיקה, את השירים השקטים שעושים לך לבכות.
תמצאי לך פרוייקט להתעסק בו
תסרגי, תנקי את הבית, תסדרי את ארון הבגדים.
תעשי הכל כדי להעסיק את המוח במחשבות אחרות.
שחררי את עצמך ממנו לזמן מה
את עייפה, תנוחי ממנו!

נפגשנו כולם
לכל אחד יש את הסרט שלו והמטען החורג שלו
אבל זה נשאר בבית
באנו לחגוג ולשמוח ולהנות זה מחברתו של זה
בלי מניירות ומניפולציות, בלי קליקות ורכילות
פשוט להנות ביחד מהמוזיקה, מהאלכוהול... מהאביב שבצורה זו או אחרת כולנו עוברים.
מי בכאבי גדילה, מי באהבה חדשה ומי באלרגיות מעצבנות....
כל כך היינו צריכים את השמחה הזאת, את האהבה הזאת שאנחנו חולקים לעולם, אחד לשני ולמוזיקה הזאת
היינו צריכים את השמחה הזאת כדי להזכיר לעצמנו למה אנחנו פה.



והכי חשוב אמרתי שאני אוהבת
ונזכרתי שלאהוב עושה אותי שמחה

לאחרונה התגבשה לי איזה מחשבה
מכירה את עצמי ויודעת שאני אדם מאוד אמוציונאלי, אם אני אוהבת אז זה עד הסוף, ואם אני כועסת זה עד הסוף, בלי פילטרים, אנרגיה מתפרצת של רגשות.
זה מוזר אבל כשאני מדברת איתך, אתה זה שיש לו אנרגיה כזאת בלי הרבה פילטרים, חשוף כמוני.
ואני כאילו מתאזנת, כאילו נרגעת.... כאילו זה שאתה כזה נותן לי את המקום להיות רגועה ומרגיעה ומכילה.
לא יודעת מה זה אומר, זה רק מחשבה שעברה לי בראש.
לפעמים מוצאת את עצמי מתקשרת אליך כדי להרגיע את השדים והסערות ע"י זה שמכילה את הסערה שלך.
נכון אני מכילה ומקשיבה להרבה אנשים, וברוך השם יש לי כתפים רחבות
אבל רק איתך הבלאגן נרגע, רק אחרי שיחה איתך אני מצליחה לישון....

ולאיזון....
יום אביבי ופורח היה בחוץ, שיפר לי את מצב הרוח מעט

חזרתי עכשיו מהליכה, קריר בחוץ, אני אוהבת את הקור היבש הזה שמכה בפנים.
שומעת לי מוזיקה מקפיצה שנותנת לי קצב טוב.
מרגישה שכל צעד שאני עושה משאיר מאחור את הכעס והעצב של אתמול, ושאני מתמלאת באהבה ‏‏
תחושה נעימה להיות מלאה כל כך באהבה שזה גולש ממני החוצה

ועכשיו שוב הולכת למקלחת , והפעם המים ישטפו רק את הליכלוך...

ואז יש זמן כמו עכשיו
שאני כועסת על כל העולם.

כועסת על אמא שלי שעושה עלי מניפולציות פולניות של לפני פסח והמניפולציות מתרחבות ומתקיפות אותי גם מכיוון המשפחה המורחבת
ומה אני בסך הכל רוצה להיות עם המשפחה ולהקיף את עצמי באנשים שאני אוהבת.

כועסת על סוניה ששכחה אותי.ועל הנוצה שלא עשתה כלום אבל היא שם ולכן אני כועסת.

ואתה האיש שאני רוצה לכעוס עליו והכי רוצה לדבר איתו אבל גם עליך עובר משהו ואני לא רוצה להכביד.
פונה אליך בפייס בוק וכולי חיוכים ושאתה שואל לשלומי אומרת שהסופ"ש נפלא, אבל בפנים כועסת ,
ואתה כל כך קרוב אבל כל כך רחוק...
כעוסה על כל העולם ואישתו אבל כועסת עליך!
קצת פתאטי, יודעת שתאהב, וצריכה הרבה סבלנות, אבל מה עד אז?

בוחרת לי שירים שגורמים לי לבכות, מדליקה נרות כדי לשרוף את הכעס, נכנסת למקלחת כדי לשתוף את כל הזעם והזוהמה הזאת.
לאט לאט הכעס נשטף עם המים לביוב ומפנה את מקומו לעצב.
מזכירה לעצמי את המשפט שטרוליגון אמר לי פעם "הוא אמור להיות מקור לשמחה, זה שהוא קיים ואני אוהבת אותו אמור לשמח אותי לא להעציב"
אומרת אותו, צועקת אותו, בוכה אותו, אבל לפעמים כל כך כואב לי לאהוב אותך.

הסבלנות משתלמת

ס ב ל נ ו ת ! ! !
חייבת להזכיר לעצמי